בש"א 7155/12 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת צ' קינן) מיום 23.5.2012. בפסק דינו דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, בה ביטל פסק דין שניתן על ידו ואשר בגדרו מחק מחוסר מעש תביעה למשמורת קטינים שהוגשה על ידי המשיבה. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי אמנם בקשת המשיבה לביטול פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לא הוגשה במועד, אך כי בצדק החייה בית המשפט את ההליך שכן מלכתחילה לא היה כל חוסר מעש מצד המשיבה אשר הצדיק את מחיקת התביעה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבה התנהלה בתום לב, וזאת בשונה מן המבקש אשר הגיש לבית הדין השרעי תביעה חדשה בעניין משמורת והסדרי ראיה, וכן סיכל את חידוש הדיון.

2.

ביום 4.10.2012 הגיש המבקש את הבקשה שבפניי להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו הנזכרת של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי לאחר מחיקת התביעה בבית המשפט לענייני משפחה הוגשה על ידו תביעה באותם נושאים לבית הדין השרעי, וכיום נוצר מצב שההליך מתנהל במקביל בשתי ערכאות שונות ונדרש כי בית משפט זה יכריע בשאלה לאיזו ערכאה יש ליתן את הבכורה. המבקש אף מדגיש כי מדובר בסוגיה עקרונית אשר לה השלכות מעבר לעניינו הפרטי, ומוסיף וטוען כי לא הגיש את הבקשה למתן רשות ערעור במועד שכן סבר שבית המשפט לענייני משפחה בקריות יעכב את הדיון בפניו על להכרעה שתינתן על ידי בית הדין השרעי, ורק לאחרונה, בדיון שהתקיים ביום 24.9.2012, הסתבר לו כי לא כך הם פני הדברים. לבסוף מדגיש המבקש את סיכוייה הטובים של הבקשה למתן רשות ערעור, אותה הוא מבקש להגיש.

3.

דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן כראוי בין האינטרס של מבקש האורכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש האורכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק-הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (לא פורסם, 21.4.2010)).

במקרה שבפנינו הבקשה הוגשה למעלה מארבעה חודשים לאחר מועד החלטת בית משפט קמא, וגם בניכוי ימי פגרת הקיץ ופגרת הסוכות מדובר באיחור ניכר של למעלה מחודשיים. הטעם אותו ציין המבקש לעיכוב משמעותי זה בהגשת הבקשה אין בו די, שכן לא היה כל יסוד לסברתו שבית המשפט לענייני משפחה - אשר החיה את ההליך המתנהל בפניו - ישהה את המשך ההליך וימתין להכרעתו של בית הדין השרעי, אליו פנה המבקש לאחר מחיקת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. מכל מקום לא היה המבקש רשאי על יסוד הנחתו זו להתמהמה בהגשת הבקשה למתן רשות ערעור, ויש ליתן לדעתי בנסיבות העניין משקל רב לאינטרס ההסתמכות של המשיבה ביחס לתוקפו ולהמשך התנהלותו של ההליך ש"הוחיה" זה מכבר בבית המשפט לענייני משפחה. יתרה מזאת, על פני הדברים ובניגוד לטענת המבקש הבקשה אינה מעלה כל סוגיה עקרונית, ובנוסף סיכוייו הלכאוריים של ההליך אשר להגשתו עותר המבקש - השגה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה להחיות הליך שנמחק על ידו מחוסר מעש - הינם נמוכים.

מן הטעמים האמורים לעיל לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה למתן אורכה, והיא נדחית, אפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.