בש"א 7176/98 יאיר שרבט נ. שלום שרבט

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.1.98, בה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק-דין שניתן בהיעדרו.

בבקשה שבפני נטען, כי מחמת טעות הוגש מטעם המבקש ערעור בזכות, הן על פסק-הדין והן על ההחלטה בבקשת הביטול. הטעות התבררה, כפי הנראה, עם הגשת סיכומי המשיבים בערעור, ובעקבות זאת הוגשה הבקשה שבפני.

טוען המבקש, כי מאחר שבפני בית משפט זה תלוי ועומד הליך באותו עניין, קיים טעם מיוחד להארכת המועד. במיוחד כך, כאשר בקשת הערעור שבכוונתו להגיש תחזור במדוייק על אותם הטיעונים המפורטים בערעור, וכי לא יהיה בהגשתה כדי לגרום לעיכוב בעבודת בית המשפט.

מוסיף המבקש, כי סיכוייו לזכות בערעור ובבקשת רשות הערעור טובים מאוד, בשל שני פגמים שנפלו בפסק-דינו של בית המשפט קמא: האחד, מפני שבית המשפט קמא טעה בכך שדחה את התביעה בהיעדר הופעה של שני הצדדים, בעוד שסמכותו מוגבלת על פי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אך ורק למחיקת התביעה. הפגם השני הוא בכך, שהצדדים לא זומנו כראוי לדיון.

המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית טוענים, כי יש לסלק את הבקשה להארכת המועד על הסף היות שלא צורף לה תצהיר כמתחייב, למרות שנכללו בה טענות עובדתיות. לעניין טענות המבקש לגופן טוענים המשיבים, כי לא הוצג טעם מיוחד להארכת המועד, הן מאחר שטעות של עורך דין או טעות שבחוק לא הוכרו כטעם מיוחד להארכת המועד והן משום שבקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטה בבקשת הביטול ולא כנגד פסק-הדין. מאחר שאין זכות ערעור על ההחלטה בבקשת הביטול, הרי שהערעור מופנה אך כנגד פסק-הדין. מכאן מסיקים המשיבים, שאין המדובר בערעור על אותו פסק-דין או החלטה המצדיק מתן אורכה. כמו כן טוענים, כי אין בסיכויי הערעור כדי לשמש נימוק לבקשה. המשיבים מבקשים, כי אף אם תתקבל הבקשה יש לחייב את המבקש בהוצאותיהם.

דין הבקשה להתקבל.

הלכה פסוקה היא, שהליך התלוי ועומד לפני בית המשפט מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הליך אחר באותו עניין (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, 1995), עמוד 892):

"טעמה של ההלכה הוא, שאם ממילא עניין מסויים תלוי ועומד לפני בית המשפט וטרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר, אשר נסב על אותו עניין והוגש באיחור, שהרי לא נגרם עיכוב בעבודת בית המשפט ולא עינוי דין לצדדים". (ב"ש 1186/95, איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ , פ"ד מ (2) עמוד 15).

סבורה אני, כי בחינה עניינית של המקרה דנן מובילה למסקנה שבקשת רשות הערעור שברצון המבקש להגיש נכללת במסגרת "אותו עניין" עליו נסב הערעור.

ערעורו של המבקש התלוי ועומד בפני בית משפט זה עניינו פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ניתן בהיעדר התייצבות של מי מהצדדים, ואשר טעמיו של המבקש לביטולו פורטו לעיל. בקשת רשות הערעור שמבקש המבקש להגיש כוללת את אותם הטיעונים המובאים בהודעת הערעור, ולפיכך אין בה כדי להרחיב את יריעת ההתדיינות התלויה ועומדת בפני בית משפט זה. אינני סבורה, כי במקרה זה יש לתת חשיבות מכרעת לעובדה שבקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטה אחרת ולא פסק הדין, הן משום שמדובר בדיוק באותו העניין העומד להכרעתו של בית משפט זה, והן משום שהערעור שהופנה כנגד ההחלטה בבקשת הביטול טרם נמחק.

מאחר שהערעור שהגיש המבקש ידון אך ביום 1.2.99, הרי שניתן לצרף אליו את הדיון בבקשת רשות הערעור שבכוונת המבקש להגיש.

לאור האמור לעיל דעתי היא, כי קיים בידי המבקש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

מאחר שהגעתי למסקנה, כי קיים טעם מיוחד בשל קיומו של הליך תלוי ועומד ומאחר שטעם זה מבוסס על כתבי בית-דין, לא מצאתי כי יש מקום להורות על מחיקת הבקשה להארכת המועד מחמת היעדרו של תצהיר.

לפיכך, אני מחליטה להיענות לבקשת המבקש. המבקש יגיש את בקשת רשות הערעור תוך ארבעה ימים מיום המצאת החלטה זו. כמו כן, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך 1,000 ש"ח.

לאור העובדה שהליך זה זהה בעיקרו לע"א 954/98 בו הופקד ערבון בסך 20,000 ש"ח, הרי שהערבון שהופקד, ישמש לכיסוי הוצאות המשיבים גם בבקשה לרשות הערעור.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטה זו באמצעות הפקסמיליה וכן להודיעה טלפונית.