בש"א 7318/14 איתן אבולפיה נ. אלי קורן אבולפיה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אשר ניתנה על ידי בית המשפט של פשיטת רגל בפש"ר 1728-02 (להלן: ההחלטה ). בגדר ההחלטה קבע בית המשפט מתווה מסוים בו נדרש המבקש, המצוי בהליכי פשיטת רגל, לנקוט ביחס להליך ערעורי אותו הגיש לבית המשפט המחוזי כנגד המשיבים 1-3. המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשת הארכה ונראה כי זו אף עמדתו של הנאמן, ואילו הכונס הרשמי הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. בפתח הדברים אציין כי הטיפול בהליך זה התעכב ועם הצדדים הסליחה.

בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 30.10.2014, בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה (אשר ניתנה ביום 21.9.2014). בגדר הבקשה ציין המבקש, בין היתר, כי הגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה וכי בקשה זו - אשר טרם הוכרעה - עשויה לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי. ביום 6.11.2014, עוד טרם הגשת תגובת המשיבים, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור גופה, ממנה התברר כי החלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר ניתנה עוד ביום 29.10.2014 (ובקשת רשות הערעור הופנתה אף כנגדה).

בתגובתם לבקשת הארכה העלו המשיבים 1-3 טענות שונות. בין היתר נטען, כי בעת שהוגשה הבקשה להארכת מועד - בשעות הצהרים של יום 30.10.2014 - כבר היה בא כוח המבקש, עו"ד בלטר, מודע לדחייתה של הבקשה לעיון חוזר. לטענתם, העובדה שהמבקש לא ראה לגלות נתון זה מהווה התנהלות חסרת תום לב, ומכל מקום יש בה כדי לאיין את הטעם המרכזי העומד בבסיס בקשת הארכה. בהמשך אף הגישו אסמכתא מסוימת לתמיכה בטענה האמורה. בנסיבות אלה, הוריתי למבקש להגיש התייחסות מפורטת לטענה זו. תחילה הוגשה תגובה שנתמכה בתצהיר המבקש עצמו, ובהמשך הוגשה תגובה נוספת שנתמכה בתצהיר מטעם בא כוח המבקש. מן ההסברים שניתנו עולה כי בקשת הארכה דנן, יחד עם בקשה נוספת להארכת מועד (שאינה קשורה לענייננו), שוגרו על ידי בא כוח המבקש למזכירות בית משפט זה באמצעות הפקסימיליה עוד ביום 29.10.2014, היינו טרם המצאת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר לידיו. למחרת היום, משהתברר לבא כוח המבקש כי רק אחת מבקשות הארכה נתקבלה לרישום, שיגר בשנית את שתי בקשות הארכה למזכירות בנוסח זהה לזה ששוגר יום קודם לכן. זאת, אף שביני לביני הומצאה לו ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. לטענת בא כוח המבקש, הדבר נעשה בתום לב וללא כוונה להטעות.

הכללים הנוגעים להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ידועים ומוכרים, ואיני רואה צורך לחזור עליהם. די לציין, כי תנאי למתן ארכה כאמור הוא קיומו של "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); וכי שא לת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת על רקע מכלול נסיבותיו הפרטניות של המקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים ( ראו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)).

האמת ניתנת להיאמר, כי התנהלותו הדיונית של המבקש במסגרת ההליך שלפניי, ושמא נאמר התנהלות בא כוחו, תמוהה היא. אין צורך לומר, כי משידע בא כוח המבקש שהבקשה לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט של פשיטת רגל, לא היה רשאי להגיש כתב בי דין בגדרו צוין כי הבקשה עודנה תלויה ועומדת. ודוק: הדברים נכונים גם אם מדובר ב"הגשה חוזרת" של בקשת הארכה, אשר נשלחה לראשונה טרם המצאת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר לידי בא כוח המבקש. בנסיבות אלה היה על בא כוח המבקש לתקן את נוסח הבקשה, או לחלופין לצרף לה תוספת קצרה המפרטת את שינוי הנסיבות שארע (באשר לחובה לפרוש לפני בית המשפט את כלל הנתונים הרלוונטיים לעניין ראו והשוו למשל, בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (5.6.2006); רע"א 9200/06

רזין נ' Bea Hotels N.V.

(3.12.2006)) .

חרף האמור, לאחר ששקלתי בדבר ובחנתי בעיון את טענותיהם השונות של בעלי הדין ואת המסמכים שבתיק, החלטתי שלא לחסום את שערי בית המשפט בפניו של המבקש ולהיעתר לבקשת הארכה תוך חיובו בהוצאות.

הכרעתי זו מבוססת על משקלם המצטבר של השיקולים הבאים: ראשית , העובדה שבקשת הארכה הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור. כידוע, פנייה לבית המשפט בבקשת ארכה בתוך התקופה מאיינת את התגבשותה של הסתמכות על סופיות ההחלטה עליה מבקשים להשיג, ומהווה שיקול בעל משקל בבחינת בקשות להארכת מועד. שנית , העובדה שבעת הכנת בקשת הארכה ושיגורה לראשונה לבית המשפט (ביום 29.10.2014) אכן הייתה תלויה ועומדת בקשה מטעם המבקש לעיון חוזר בהחלטה. אף שהגשת בקשה לעיון חוזר אינה מצדיקה, מיניה וביה, הארכת מועד אוטומטית, הרי שיש בנתון זה כדי לתמוך במתן ארכה, בוודאי בנסיבות בהן הבקשה מוגשת בתוך המועד. שלישית , חרף הקושי בהתנהלותו הדיונית של בא כוח המבקש, אין בידי לקבוע שהדברים נעשו בזדון או מתוך זלזול בבית המשפט. ו רביעית , הגם שהמשוכה הניצבת לפני המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור גבוהה, איני סבור כי סיכוייה כה נמוכים עד כי מטים הם את הכף לעבר דחיית הבקשה.

התוצאה היא כי בקשת הארכה מתקבלת. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי זו. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪ לטובת המשיבים 1-3.