בש"א 7338/12 שרה מזרחי נ. דליה חזקין

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים, בו נדחתה תביעתם לתשלום דמי שכירות ראויים ולסילוק יד משטח שלטענתם מצוי בבעלותם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 6.2.2012 במעמד הצדדים, ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 11.10.2012, קרי באיחור ניכר ביותר. לטענת המבקשים איחור זה נעוץ בעובדה שהם המתינו זמן רב לצילום התיק הרלבנטי בלשכת רישום המקרקעין, ועוד הם טוענים כי בתי המשפט דלמטה הוטעו; כי קו הגבול בין החלקות השתנה מספר פעמים (וגם לאחר פסק דינו של בית משפט השלום); וכי דחיית בקשתם תנציח את עיוות הדין שנגרם להם, לטענתם.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה והם עומדים בתגובתם על התקופה הארוכה בה מתנהלים הליכים משפטיים בין הצדדים. כן הם מציינים כי המבקשים היו מיוצגים בהליך הערעור בבית המשפט המחוזי (בשונה מן ההליך שבכאן) וכי בית המשפט המחוזי דחה את הערעור נוכח הסכמת המבקשים עצמם לדחייתו בעקבות הערות בית המשפט בדיון. המשיבים מוסיפים וטוענים כי סיכויי ההליך לגופו נמוכים וכי ממילא אין מקום להציג את הראיות החדשות הנטענות על ידי המבקשים במסגרת הליך ב"גלגול שלישי".

בתשובה שהגישו שבו המבקשים על טענותיהם והוסיפו וציינו כי המשיבים הגישו נגדם תביעה הנוגעת לסכסוך דנן, וכי מן הראוי להכריע במחלוקות בין הצדדים בגדר בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר למתן הארכה המבוקשת.

נקודת המוצא היא כי הנטל על המבקש להוכיח "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו של הליך. כידוע, הדרישה ל"טעם מיוחד" נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על ההחלטה שניתנה בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין האינטרס של המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור, כאשר ככלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום צפייתו הסבירה של מבקש הארכה; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על ההחלטה, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו בש"א 1364/10

פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (לא פורסם, 21.4.2010)).

במקרה שבפנינו מוש כים מספר שיקולים לדחיית הבקשה. ראשית, האיחור בהגשת ההליך ניכר ביותר (כשמונה חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי). כמו כן, הטעם עליו הצביעו המשיבים - המתנתם לצילום התיק הרלבנטי בלשכת רישום המקרקעין - נטען בעלמא וללא כל ביסוס מתאים, ובנוסף אין בו ליתן מענה לשאלה מדוע לא הוגשה בקשתם להארכת מועד להגשת הבקשה למתן רשות ערעור בתוך המועד הקבוע לכך בדין. לכך יש להוסיף כי עיון בחומר שבפניי מלמד כי לא ניתן לומר שסיכויי ההליך, כשלעצמם, מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת בהינתן העובדה שהמדובר בהליך ב"גלגול שלישי" אשר על פני הדברים אינו מעלה שאלות משפטיות החורגות מעניינם הצר של הצדדים. בנסיבות אלו דומני כי לא יהא מוצדק לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיבים - אשר ביניהם ובין המבקשים מתנהלים הליכים משפטיים שנים ארוכות - וכי אלו רשאים היו לסבור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר ניתן בעניינם כשמונה חודשים לפני הגשת הבקשה שבפניי, הינו פסק דין חלוט וסופי.

נוכח משקלם המצטבר של טעמים אלו כולם איני רואה לנכון להיעתר לבקשה להארכת מועד, והיא נדחית, אפוא.

בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.