בש"א 7368/08 נחמה חן נ. עמותת לשכת אליהו הנביא מס' 16 של הבונים החופשיים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

ההליך נסב על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה שפסק בתובענה לביטול צו קיום צוואה של המנוחה ברכה ירימי ז"ל. בית המשפט דחה את התובענה על הסף, לאחר שמצא כי המבקשת יכלה להביא את הטענות כנגד הצוואה בהליכים קודמים שהתנהלו בעניין זה. נפסק כי המבקשת איחרה איחור רב בהגשת הבקשה, ללא שנתנו הסבר כלשהו לכך. בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה, ובהקשר זה ציין בית המשפט את דבר פטירת אחיה של המצווה וסגירת בית החולים בו שהתה. בית המשפט הוסיף ופסק כי דין הבקשה להידחות גם משום קיומו של מעשה בית דין. לא נמצא כי בכוחה של טענת התרמית אשר בפי המבקשת להתגבר על כל האמור ולפתוח בפניה מחדש את שערי בית המשפט.

2.

פסק הדין ניתן ביום 5.5.2008 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 26.8.2008. התבקשה בה ארכה עד ליום 1.10.2008 או למשך 7 ימים ממתן החלטתי. על פי האמור בבקשה, פסק הדין הומצא אל עו"ד דוד פולק, בא כוחה הקודם של המבקשת, בדואר רגיל ביום 1.6.2008. מכאן שהמועד להגשת ערעור מסתיים, על פי הנטען ביום 1.9.2008. נטען כי בתחילת חודש אוגוסט פנתה המבקשת אל בא-כוחה הנוכחי לצורך ייצוגה בהגשת ערעור. הארכה התבקשה בשל עומס עבודה ובשל נסיבות אישיות של בא-כוח המבקשת.

3.

ביום 1.9.2008 הגישה המבקשת בקשה לתיקון הבקשה להארכת מועד. נאמר בה כי לאחר עיון ובחינה מחודשת של הבקשה היא הגיעה למסקנה כי הבקשה הינה לקונית וחסרה, וברצונה להוסיף נימוקים, אסמכתאות וטיעונים. בהחלטתי (מיום 2.9.2008) אפשרתי למבקשת להגיש בקשה מתוקנת. בבקשה המתוקנת טענה המבקשת כי היא מאחרת ביום אחד בהגשת הערעור, וזאת עקב טעות כנה שבדין. לדבריה, היא סברה בתום לב מוחלט כי פגרת בתי המשפט מתחילה ביום 15.7.2008 ולכן סברה כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 1.9.2008. נטען כי הטעות הכנה והאיחור הזניח לא יגרמו למשיבות כל נזק שהוא, שכן למשיבות לא הייתה כל צפייה ביחס לסיום ההלכים. המשיבות מתנגדות לבקשה.

4.

בהחלטתי מיום 5.10.2008 התבקשה המבקשת להבהיר, בתמיכת תצהיר, מתי הומצא פסק הדין לעו"ד דוד פולק, שייצג אותה בבית המשפט המחוזי. המבקשת חזרה וטענה כי פסק הדין הומצא בדואר רגיל לעו"ד דוד פולק ביום 1.6.2008. בתמיכה לטענה זו הוגש תצהיר של עו"ד דוד פולק. בירור נוסף בבית המשפט המחוזי העלה כי פסק הדין נשלח לצדדים ביום 20.5.2008 אך לא נתקבל אישור מסירה. במצב דברים זה, הדיון בבקשה להארכת מועד יתבסס על ההנחה כי פסק הדין התקבל אצל המבקשת ביום 1.6.2008. מניין 45 הימים להגשת הערעור הסתיים איפוא ביום 16.7.2008. בשים לב לפגרת הקיץ בבית המשפט, המועד הקבוע בדין להגשת הערעור הסתיים ביום 1.9.2008. נמצא, כי הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין.

5.

הארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אמנם, חילופי ייצוג וכן עומס במשרד בא-כוחו של המבקש אינו מקים, ככלל, "טעם מיוחד" להארכת מועד, שכן אין המדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של בעל הדין (ראו, בש"א 5800/06 עדאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.06)). יחד עם זאת, נוכח העובדה כי הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך, כך שהמשיבות הועמדו מבעוד מועד על כך שהמבקשת אינה משלימה עם פסק הדין, באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר את הגשת ההליך, תוך חיוב המבקשת בהוצאות מתאימות. בהקשר זה יוער כי פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ומשכך היה על המשיבות להראות כיצד הסתמכו על כך של יוגש ערעור, למרות שלא ידעו מתי הומצא פסק הדין למבקשת, וזאת לא נעשה. מכל מקום, ככל שנוצרה אצל המשיבות ציפייה כי לא יוטרדו עוד בהליך ערעורי, אין היא בעוצמה המצדיקה את דחיית הבקשה להארכת מועד .

6.

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת, במובן זה שהמבקשת תוכל להגיש ערעור תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. עם זאת, בשים לב להתנהלותה הדיונית של המבקשת, שגרמה לסרבול ההליך והתמשכותו שלא לצורך, מותנה קיבולו של הערעור לרישום בתשלום הוצאות המשיבות בגין בקשה זו, בסך 1,500 ₪. בכפוף לתשלום האמור, יקובל הערעור על ידי מזכירות בית המשפט העליון. מכאן שבד בבד עם הגשת הערעור (תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו) על המבקשת להמציא לבית המשפט אישור על תשלום ההוצאות למשיבות. החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה ותתויק בתיק אב"ד בערעור, לכשייפתח.