בש"א 7387/12 מאיר שרבט נ. מלכיאל שרבט

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.7.2012. בפסק הדין דחה בית המשפט בקשה לביטול פסק בוררות, ואישר את הפסק. המבקש – מר מאיר שרבט – טען בבקשה כי הוא בנו של המשיב 1 ו"צד להליך שבכותרת, על פי הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים". המבקש הוסיף וטען כי במסגרת בש"א 7032/12 ניתנה ארכה להגשת בקשת רשות ערעור מטעמו של המשיב 1, והוא – המבקש – זקוק לארכה דומה לאור מורכבותו של התיק וריבוי ימי החגים.

המשיבים 5-2 מתנגדים לבקשה. עיינתי בתגובתם כמו-גם בתשובה לתגובה שהגיש המבקש, ובאתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן הארכה המבוקשת.

ראשית , המבקש הגיש את בקשת הארכה ביום 14.10.2012, קרי: לאחר המועד שלפי שיטתו-הוא היה המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור. אין כל הסבר להשתהות זו בהגשת הבקשה להארכת מועד.

שנית , המבקש לא הצליח לבסס את היותו צד להליך הרשאי להגיש בקשת רשות ערעור. במה דברים אמורים? עיון בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי מיום 17.7.2012 מלמד כי שמו של המבקש אינו נזכר בין בעלי-הדין. לא זו בלבד, אלא שמתגובת המשיבים 5-2 למדתי כי המבקש הגיש סיכומים בהליך בבית המשפט קמא, המשיבים ביקשו להורות על מחיקת הסיכומים, ובית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 26.1.2012 כך: "אכן, מר מאיר שרבט איננו בעל דין, ולכן אתעלם מסיכום טענותיו". המבקש הגיש בקשה לביטול החלטה זו, אולם בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו בקבעו שוב, בהחלטה מיום 17.2.2012, כי "מר מאיר שרבט איננו בעל דין בהליך הנוכחי".

אפשרתי למבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבים 5-2. המבקש טוען כי הוא בעל-דין בהליך, וכי ככל הנראה נפלה טעות בהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2012 ומיום 17.2.2012 שקבעו אחרת. בפרט טוען המבקש כי החלטות אלה סותרות החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, משנת 2000, שבה צורף המבקש להליך לבקשת המשיבים 5-2. דא עקא, שהמבקש כבר העלה את טענותיו בעניין – לרבות באשר להחלטה משנת 2000 – במסגרת בקשתו מיום 14.2.2012 לביטול ההחלטה מיום 26.1.2012, והנה כאמור, ביום 17.2.2012, חזר בית המשפט המחוזי על קביעתו כי "מר מאיר שרבט איננו בעל דין בהליך הנוכחי", והוסיף: "הוא לא צורף כבעל דין. האפשרות שניתנה לו לטעון בדיון האחרות [כך במקור] לא באה כי אם משום טעות, שנבעה מן הריבוי העצום של ההליכים בסכסוך הסבוך, כמו ריבוי בעלי הדין בו". על החלטה זו (כמו גם על ההחלטה מיום 26.1.2012) לא השיג המבקש, וברור כי אינני יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי והבקשה שלפניי אינה מסגרת מתאימה לטעון כי בית המשפט טעה בהחלטות אלה עת קבע שהמבקש אינו בעל דין בהליך.

שלישית , המבקש כאמור טען בבקשה להארכת מועד כי "הינו צד להליך שבכותרת", ולא ציין דבר על-אודות ההחלטות שניתנו מספר חודשים קודם לכן, שקבעו במפורש כי אינו בעל דין בהליך (החלטות שעליהן לא השיג, כאמור). רק בדיעבד, לאחר שהמשיבים 5-2 חשֹפו את דבר קיומן של ההחלטות האמורות, ניסה המבקש להסביר מדוע לשיטתו הוא בעל-דין בהליך (הסבר שכאמור הועלה – ונדחה – על-ידי בית המשפט קמא). התנהלות דיונית זו אינה ראויה.

אשר על כן, לא ראיתי להיעתר לבקשה שלפניי והיא נדחית בזאת. המבקש יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים 5-2 בסך של 3,500 ₪.