בש"א 7403/04 עומרי נגב נ. באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית

בית המשפט המחוזי נתן, בשנת 2002, פסק-דין, המקנה תוקף להסכם פשרה שנכרת בין הצדדים. כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ קבעה בהחלטה נשוא הערעור שבפני, שעניינה הארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין האמור, כי נפלה בפסק-הדין טעות "טכנית בעיקרה": בית המשפט המחוזי נתן אישור, בטרם עת, לחלק השני של הסכם הפשרה בין הצדדים, אף כי נתבקש ליתן אישור לחלק הראשון, בלבד. כבוד הרשמת קבעה כי הצדדים לא שמו לב לטעות, אלא כעבור שנתיים. אז פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון טעות סופר, אולם בית המשפט הפנה אותה להליך של ערעור.

כבוד הרשמת מצאה כי בנסיבות המקרה, הארכת המועד אינה משנה לרעה את מצבם של המערערים, שלא ידעו על הטעות וממילא גם לא הסתמכו עליה, כי אם מתקנת את העיוות שנגרם, באופן שהמצב בפועל יהא תואם את המצב שצריך היה להיות. כבוד הרשמת עמדה על האינטרס שפסק הדין ישקף את רצונם של בעלי הדין, כפי שבוטא בהסכם הפשרה, ואת כוונתו של בית המשפט, שאישר את ההסכם. סוף דבר – כבוד הרשמת האריכה למשיבה את המועד להגשת הערעור, ומכאן הערעור שבפנינו.

המערערים טוענים, כי אין מקום, בנסיבות המקרה הזה, למתן אורכה של שנתיים ימים להגשת הערעור, וכי רשלנות המשיבה והעובדה שלא טרחה לעיין בפסק-הדין שהומצא לה, אין בהם משום טעם מספיק להארכת המועד. המערערים גורסים כי שינו את מצבם לרעה, נוכח התנהגות המשיבה.

דין הערעור להידחות. טענות המערערים הובאו בפני כבוד הרשמת ונשקלו על-ידה, אולם בסופה של בחינה, ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, מצאה כבוד הרשמת כי הכף נוטה לטובת מתן הארכה. זאת, בעיקר, משלא נמצא כי יש במתן הארכה משום פגיעה במערערים, שלא שינו מצבם לרעה ואף פעלו בהתאם להחלטה כפי שצריכה היתה להיות, ומשנקבע כי יש במתן הארכה כדי לקדם את האינטרס, שפסק-הדין יגשים את הכוונות המקוריות של הצדדים ושל בית המשפט.

הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכר-טרחת עורך-דינה בסכום של 5,000 ש"ח.