בש"א 7448/15 שלמה דהוקי נ. אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.10.2015 בת"א 3628-04-15 (להלן: ההחלטה ). המשיבות 1-2 (להלן: המשיבות ) מתנגדות לבקשה.

בבית המשפט המחוזי מתנהלת תובענה אשר הוגשה מטעם המשיבות כנגד המבקשים והמשיבה 3 (יחד להלן: הנתבעים ). לבית המשפט הוגשו שלוש בקשות שונות: בקשה מטעם המבקש 1 למחיקת התובענה על הסף; בקשה דומה למחיקה על הסף מטעם המבקשות 2-4; ובקשה מטעם כלל הנתבעים לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך. בגדר ההחלטה דחתה הערכאה הדיונית את שתי בקשות המחיקה, אך קיבלה את הבקשה לחיוב בערובה והורתה למשיבות להפקיד סכום של 850,000 ₪ תוך 30 ימים כתנאי לניהול ההליך. עוד צוין בבקשה, כי ביום 29.10.2015 הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע הפקדת הערובה, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות ערעור אשר בכוונתן להגיש על אותו חלק מן ההחלטה אשר מתייחס לחיוב בהפקדת ערובה. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ביום 4.11.2015 נעתרה הערכאה הדיונית לבקשת המשיבות והורתה על עיכוב הפקדת העירבון עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי המשיבות ביום 5.11.2015 (רע"א 7496/15).

במסגרת הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 3.11.2015, עתרו המבקשים לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על אותו חלק מן ההחלטה הדוחה את בקשות המחיקה, וזאת עד לחלוף 30 ימים מן היום שבו תופקד הערובה על ידי המשיבות. לטענתם, ההצדקה למתן הארכה נעוצה בשיקולי יעילות ומניעת הליכי סרק, שכן קיימת אפשרות שהמשיבות לא תפקדנה את הערובה וההליך יימחק, ובמקרה כזה תתייתר כמובן בקשת רשות הערעור מטעמם. המשיבות 1-2 (להלן: המשיבות ) מתנגדות לבקשת הארכה. לטענתן, המבקשים לא הצביעו על "טעם מיוחד" למתן ארכה, ומכל מקום מטרת הבקשה אינה אלא לדחות את הקץ ולנסות ולהשיג יתרון דיוני על פני המשיבות, אשר הגישו את בקשת רשות הערעור מטעמן במועד הקבוע בדין.

לאחר שעיינתי בבקשת הארכה ובתגובה לה, ובחנתי את העניין על רקע אמות המידה החלות ביחס להארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי.

אכן, צודקים המבקשים כי קיימת אפשרות שבסופו של יום יתייתר הצורך בהגשת השגה ערעורית על דחיית בקשות המחיקה מטעמם, וזאת ככל שבקשת רשות הערעור מטעם המשיבות תידחה והן לא תפקדנה את הערובה שנקבעה. מבחינה זו, מובנת טענתם כי יהיה זה יעיל יותר, בוודאי עבורם, להמתין עם הגשת בקשת רשות הערעור עד להפקדת הערובה. מוכן אני להניח לטובת המבקשים, מבלי להכריע בדבר, כי חיובו של תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע עשוי, במקרים המתאימים ובשים לב למכלול הנסיבות, להוות טעם מבורר למתן ארכה לנתבע עד אשר תופקד הערובה בפועל (השוו, לעניין ארכה מחמת הליך תלוי ועומד, בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (20.10.2004)))

אף בהינתן ההנחה האמורה, הרי שבענייננו קיים נתון המכריע את הכף לעבר אי מתן הארכה המבוקשת. כוונתי לכך, שהמשיבות הגישו אף הן בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא בקשת הארכה, הגם שעל חלק אחר שלה. בנסיבות אלה, שיקולים של יעילות מערכתית וניצול מיטבי של הזמן השיפוטי מצדיקים כי בית משפט זה יידרש לשתי בקשות רשות הערעור בהזדמנות אחת, תחת פיצולה של ההשגה הערעורית על אותה החלטה ממש לשני שלבים שונים וייתכן אף לשני שופטים שונים (השוו, רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.2.2007); ע"א 4244 רשם המקרקעין נ' ישעיהו (6.10.2015) והאסמכתאות הנוספות הנזכרות שם).

עם זאת, העובדה שהנימוק אשר עומד בבסיס בקשת הארכה אינו משולל יסוד, בצירוף העובדה שבקשת הארכה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך - מצדיקים לאפשר למבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור מטעמם תוך פרק זמן קצר וקצוב.

התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהמבקשים יהיו רשאים להגיש את בקשת רשות הערעור מטעמם תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו . דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח. הטיפול בבקשת רשות הערעור שתוגש (ככל שתוגש) יאוחד עם הטיפול ברע"א 7496/15, כך ששני ההליכים יועברו לטיפולו של שופט יחדיו לאחר השלמת ההליכים המקדמיים . אין צו להוצאות.