פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7519/10 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשת:
ש.י.
מובילי
מרחבים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. משואות יצחק, מושב שיתופי להתיישבות של
הפועל מזרחי
2. מרכז
מזון
משואות יצחק
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.8.2010. בהחלטתו נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים, וחייב את המבקשת לשלם להם הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסך עשרים אלף ש"ח.
ברקע הדברים יוער כי לבקשה להארכת מועד קדמה השגה שהגישה באת-כוח המבקשת על החלטת מזכירות בית-משפט זה לעניין סיווג ההליך הערעורי: בעוד שבאת-כוח המבקשת טענה כי עומדת לה זכות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, סברה המזכירות כי הערעור טעון רשות. בהחלטתי מיום 1.11.2010 קבעתי כי דין ההשגה להידחות, שכן סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ה-1968 (להלן: חוק הבוררות ) חל בנסיבות המקרה, ולפיכך צדקה המזכירות בעמדתה לפיה דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית המשפט המחוזי היא באמצעות בקשת רשות ערעור (ראו: בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות (לא פורסם, 1.11.2010)). משקבעתי כי דרך ההשגה המתאימה בנסיבות העניין היא באמצעות ערעור ברשות, המסקנה הנגזרת מכך היתה כי קיים איחור בהגשת ההליך ומכאן הבקשה שלפניי.
2.
בבקשתה טוענת באת-כוח המבקשת כי מדובר באיחור קצר הנובע מטעות שבדין לעניין סיווג ההליך. לפי הטענה, מדובר בטעם מיוחד המצדיק את מתן האורכה המבוקשת, בהתחשב בכך שהדין - כך לפי הנטען - לא היה ידוע ומושרש. באת-כוח המבקשת הוסיפה וטענה כי ניסתה להגיש את ההליך במועד הקבוע לכך בדין באמצעות מערכת נט-המשפט, אולם ההליך נפתח בטעות בבית-המשפט המחוזי במקום בבית-המשפט העליון שטרם חובר למערכת נט-המשפט. בהמשך לכך נטען כי לטעות האמורה תרמה העובדה כי באת-כוח המבקשת שהתה אותה עת בחופשת מחלה בעטיה נעדרה מהמשרד. המשיבים מתנגדים לבקשת האורכה.
3.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, תוך חיוב המבקשת בהוצאות מתאימות.
אין חולק כי בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת חג הסוכות, המועד האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות הערעור היה ביום 10.10.2010. עוד אין מחלוקת כי ביום 12.10.2010 ניסתה באת-כוח המבקשת להגיש כתב ערעור לבית-משפט זה, אולם מזכירות בית-המשפט סירבה לקבלו לרישום ועל כך הוגשה ההשגה עליה עמדתי לעיל. בהתחשב בכך, אף שהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 15.10.2010, אני סבורה כי יש לראות ביום 12.10.2010 את המועד בו הוגש הליך לבית-משפט זה תוך שהמשיבים הועמדו על כוונת המבקשת להשיג על החלטת בית-המשפט המחוזי (המשיבים אינם חולקים על כך). מדובר, אפוא, באיחור בן יומיים. אף שאין להקל ראש באיחור זה, המדובר באיחור קצר ולא נטען כי למשיבים נגרם נזק ממשי בגינו. יש אף להתחשב בכך שבאת-כוח המבקשת ניסתה להגיש את ההליך הערעורי ביום 10.10.2010 – המועד האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות הערעור - אולם מחמת שגגה נפתח ההליך בטעות בבית-המשפט המחוזי במקום בבית-משפט זה. בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי האיחור לא נבע מהזנחה או מזלזול בסדרי הדין.
יחד עם זאת, נוכח הטעמים שפורטו בהחלטתי מיום 1.11.2010 בבש"א 7457/10 הנ"ל, צודקים המשיבים בטענתם לפיה טעותה של באת-כוח המבקשת לעניין דרך ההשגה המתאימה על החלטת בית-המשפט המחוזי, לא היתה טעות סבירה בנסיבות העניין. זאת בהתחשב בכך שסעיף 38 לחוק הבוררות והפירוש שניתן לו בהלכה הפסוקה הינם בגדר דין ידוע ומושרש, ולא שוכנעתי כי התקיימה בנסיבות העניין אי-בהירות שהצדיקה את הטעות האמורה. לפיכך, אין בטעות הנטענת לעניין סיווג ההליך, כשלעצמה, כדי להוות "טעם מיוחד" למתן האורכה המבוקשת. אשר לטענה בדבר מחלת באת-כוח המבקשת, הרי טענה זו לא גובתה בתיעוד מתאים. עוד ראיתי להביא בחשבון כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם נחזים להיות גבוהים, בהתחשב בכך שמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה פסיקת הוצאות – סוגיה שברגיל בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בה.
4.
השיקולים עליה עמדתי מושכים, אפוא, לכיוונים שונים. נראה בעיניי כי הפתרון המאוזן והמידתי בנסיבות העניין הוא לאפשר למבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור תוך 3 ימים מעת המצאת החלטה זו, תוך חיובה בהוצאות המשיבים בגין ההליך שלפניי בסך 2,000 ₪.
המבקשת תציין את דבר האורכה בפתח הודעת בקשת רשות הערעור, ותצרף החלטתי זו אליה. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה, ותתייק החלטה זו בתיק השופט שיישב בדין.
ניתנה היום, ז' בכסלו תשע"א
(14.11.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת