בש"א 7574/16 מרכז שירות ברוש בע"מ נ. יוסף בוחבוט

מתברר, כי ביני לביני הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור ביום 5.10.2016, היינו בתוך המועד הקבוע בדין (רע"א 7721/16). בנסיבות אלה, וכפי שהודיעה המבקשת עצמה, ההכרעה בבקשה להארכת מועד מתייתרת. עם זאת, משהמשיב נאלץ להגיש תגובה מטעמו לבקשת הארכה רואה אני לפסוק הוצאות לטובתו.

למען הסדר הטוב אציין, כי בקשת המבקשת להבהרת החלטתי מיום 29.9.2016 הובאה לעיוני היום. כך או כך, ככלל בית משפט זה אינו נותן "ארכה ארעית" עד להכרעה סופית בבקשה להארכת מועד, מה גם שבמקרה שלפניי מתן ארכה ארעית כאמור שקולה למתן מלוא הסעד המבוקש. כפי שציין כב' הרשם ג' שני במקרה דומה:

"אבקש להתייחס, ראשית, לבקשה למתן ארכה 'בשלב ראשון' לתקופה של 21 ימים לאחר ההכרעה בבקשה להארכת מועד. לבקשה זו אין הצדקה. ברור הדבר, כי בקשה מסוג זה היא בקשת ארכה לכל דבר ועניין . היא עצמה מצריכה 'טעם מיוחד'.

היא עצמה מצריכה קבלת תגובתו של הצד שכנגד . לפיכך, ככלל בית משפט זה אינו נוהג ליתן ארכות מסוג זה כמעין 'סעד ארעי', המהווה כאמור ארכה לכל דבר ועניין. משמעות הדבר היא כי בעל-דין המבקש הארכת מועד נוטל על עצמו סיכון דיוני מסוים, ואם הוא מבקש למזער את הסיכון, ייטיב לעשות אם יקדים ככל האפשר להגיש את הבקשה להארכת מועד, וייערך להגשת ההליך ככל שבקשתו תידחה. יובהר, כי אין בדבריי אלה כדי לשלול, במקרים מתאימים , מתן ארכה חלקית, אך זאת רק בנסיבות המצדיקות זאת ולא בתורת 'סעד ארעי'" ( בש"א 3796/14

היועץ המשפטי לממשלה נ' בירנבוים

(8.6.2014). ההדגשה במקור).

הבקשה נמחקת איפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיב בסכום של 3,000 ₪.