פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7595/10 - א'
בפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשות:
1. הסוכנות היהודית לארץ ישראל
2. העמותה למצוינות בחינוך בי"ס לאמנויות ומדעים
נ ג ד
המשיבה:
א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
ביום 2.9.2010 ניתן פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא ד' חשין) שבו נתקבלה באופן חלקי תביעה כספית שהגישו המבקשות נגד המשיבה. מדובר בתביעה מורכבת ומרובה בפרטים, שעניינה התקשרות בין הצדדים לצורך פרוייקט של הקמת בית-ספר תיכון בתנאי פנימייה, בעיר ירושלים, שבו ילמדו ילדים מחוננים מרחבי הארץ. בירור התביעה ארך למעלה מעשור. פסק-הדין עוסק בשאלות שונות של עובדה ושל משפט, ומתפרס על-פני 173 עמודים. על רקע זה הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין. לדברי המבקשות, היקפו הרב של החומר ומורכבות הסוגיות, וכן עומס העבודה הלא שגרתי במשרדו של בא-כוחן, מצדיקים ארכה של שישים ימים להגשת הערעור. המשיבה מתנגדת לבקשה.
אציין בפתח הדברים, כי המבקשות לא צירפו לבקשה שלפניי את "הצדדים השלישיים" שנכללו בהליך בבית המשפט המחוזי; זאת, בניגוד להוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). המשיבה עמדה על כך בתגובתה וביקשה לסלק את הבקשה על-הסף; המבקשות מצדן, בתשובה לתגובה, הסבירו כי לשיטתן "הצדדים השלישיים" אינם רלבנטיים לעת-עתה, אולם לאור הוראת תקנה 424 עתרו לצרפם. מכל מקום, לשם זירוז-הליכים, פנו המבקשות ל"צדדים השלישיים" שנטלו חלק בהליך לשם בדיקת עמדתם באשר לבקשה להארכת מועד, וצירפו את עמדתם. במצב דברים זה, ולאור מהות הבקשה והתוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי לנכון לעכב את ההחלטה בבקשה שלפניי, אולם יובהר למבקשות כי ככל שיוגש על-ידן הליך ערעורי, עליהן לצרף את "הצדדים השלישיים" כמצוות הוראת תקנה 424.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי בלבד. ככלל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור – ארבעים וחמישה ימים – אמור להספיק להגשת ערעור גם כשמדובר בתיק מורכב מבחינה עובדתית או משפטית. אכן, המועד שנקצב בדין אינו מתייחד רק לערעורים "פשוטים". כך הדבר במיוחד במקום שבו עורך-הדין המייצג את בעל-הדין בערעור שימש בא-כוחו גם בערכאה הדיונית, שאז יש להניח כי החומר שבתיק והמסגרת הנורמטיבית מוכרים לו היטב, וכי יש באפשרותו – בשקידה נאותה – להגיש בתוך המועד הקצוב כתב ערעור שתכליתו היא לפרט נימוקי הערעור באופן תמציתי , כמצוות תקנה 414 לתקנות (לעניין פרשנותה של הוראה זו ראו בע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב (לא פורסם, 8.5.2005)).
עם זאת, במקום שבו מדובר בתיק יוצא דופן בהיקפו או במורכבותו, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד אם השתכנע כי יהא בכך כדי לאפשר לבעל-הדין להציג את עניינו כדבעי (ראו בש"א 407/10 דיין נ' רס"ן ר (לא פורסם, 2.2.2010)). הנטייה להיעתר לבקשה מסוג זה גוברת במקום שבו הבקשה להארכת מועד מוגשת בתוך המועד הקבוע בדין. אכן, הגשת בקשה להארכת מועד בתוך המועד שנקצב להגשת ערעור מבטאת יחס של כבוד להוראות הדין, וחשוב לא פחות – יש בה כדי לאותת לבעל-הדין שכנגד על הכוונה להגיש ערעור, ובכך למנוע גיבוש ציפייה לסופיות ההליכים.
בענייננו, מדובר אכן בתיק מורכב ורחב-היקף שהתברר בבית המשפט המחוזי במשך שנים ארוכות. כמו-כן, הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. עם זאת, יש לציין כי עורך-דינן של המבקשות ייצג אותן בבית המשפט המחוזי, ועיון בבקשה שלפניי אינו מלמד כלל-וכלל כי אמנם דרושה הארכת מועד לזמן כה ארוך של 60 ימים מעבר ל- 45 הימים הקבועים בדין. במצב דברים זה, סבורני כי יהא זה ראוי להאריך את המועד להגשת ערעור עד ליום 21.11.2010. הארכת מועד זו מהווה לטעמי תוצאה מאוזנת בנסיבות המקרה שלפניי.
אם כן: הערעור יוגש עד ליום 21.11.2010. המבקשות יציינו בפתח הודעת הערעור כי ניתנה הארכת מועד לפי החלטתי-זו, ויצרפו את ההחלטה. המזכירות תתייק את ההחלטה בתיקי השופטים. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.
ניתנה היום, כ"ג בחשוון
תשע"א (31.10.2010).
גיא שני
ר ש ם