בש"א 7648/10 פלוני נ. פלוני

בפניי שני ערעורים על החלטות כב' הרשמת ד' כהן-לקח (בש"א 7648/10 ובש"א 7649/10), במסגרתן הופחתה האגרה שהיה על המערערת לשלם כחלק מערעורים על החלטות כב' הרשם ג' שני בבקשות להארכת מועד. הן המערכת העובדתית הרלבנטית, הן החלטות הרשמים בעניין והן טענותיה של המערערת – זהות בשני ההליכים. לפיכך, אדון בשני הערעורים בצוותא כעת.

ביום 24.5.2010 דחה הרשם ג' שני את בקשת המערערת להארכת מועד לצורך הגשת ערעור פסלות (בש"א 3935/10), זאת במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן: ההליך הראשי ). בקשה זהה בעיקרה שהוגשה לרשם נדחתה אף היא ביום 26.5.2010 (בש"א 3978/10), תוך שהרשם מפנה להחלטתו ולנימוקיו מיום 24.5.2010.

משנדחו בקשותיה של המערערת כאמור לעיל, ביקשה האחרונה כי במסגרת ערעורים שהגישה על דחיות אלו, יינתן לה פטור מלא מאגרת בית משפט. המשיבים מצדם הגישו בהתאם להוראת הרשמת את תגובתם, בה הביעו את התנגדותם למתן פטור שכזה. ביום 22.8.2010, קיבלה הרשמת ד' כהן-לקח חלקית את הבקשות בשתי החלטות נפרדות, אך זהות בעיקרן (בש"א 5094/10 ובש"א 5095/10). בהחלטותיה עמדה הרשמת על כך שטענותיה של המערערת בדבר מצבה הכלכלי ה"בלתי נסבל", אינן מתיישבות עם כמות ההליכים המרובה שהמערערת מגישה לערכאות השונות, ואשר כרוכים בהוצאות. עוד עמדה הרשמת על כך שזמן קצר טרם בקשתה, הפקידה המערערת סכום של 3,000 ש"ח שהופקד בקופת בית המשפט כעירבון בהליך מקביל, ואשר הוחזר לה עם תומו. לאור מצבה הכלכלי הנטען של המערערת ש"אינו מן המשופרים" על פי הרשמת, ונוכח מצבה הבריאותי הנטען, הפחיתה הרשמת את סכום האגרה לסך של 400 ש"ח לכל אחד מהערעורים.

מכאן הערעורים שבפני, במסגרתם טוענת המערערת טענות זהות שעיקרן כדלהלן: ראשית מבקשת המערערת כי תתקבל החלטה עקרונית לגביה, אשר תפטור אותה מכאן ולהבא מתשלום אגרה, זאת בעיקר נוכח ההחמרה במצבה הכלכלי. שנית, קובלת המערערת על כך שהרשמים שדנו בעניינה נוטים להסתמך אלו על פסיקותיהם של אלו כרצונם, וזאת לטענתה, בשרירות ותוך עיוות דין והפליית המשיבים לטובה. שלישית, קובלת המערערת על כך שהרשמת ביקשה את תגובת המשיבים במסגרת בקשתה לפטור מאגרה, שעה שלטענתה, אין המשיב בבקשה מעין זו צד לעניין. המערערת ממשיכה ומשבצת את ערעוריה באמירות קשות כנגד מערכת המשפט בישראל ונושאי תפקיד בה, וכל זאת בשפה ובסגנון שאין הנייר סובל.

דין הערעורים – להדחות.

לא ניתן להיעתר לבקשת המערערת כי תתקבל בעניינה החלטה עקרונית הפוטרת אותה מאגרה (ואף מעירבון לצורך העניין). על כך עמדתי לאחרונה, בערעור אחר שהגישה המערערת, שגם הוא כמו הליכים רבים שהגישה, נסוב סביב ההליך הראשי המתנהל בבית המשפט המחוזי (בש"א 7163/10; וראו גם בשג"ץ 6308/10). בנוסף, אין מקום לטענותיה של המערערת באשר להפניות הרשמים להחלטותיהם השונות בעניינה, שכן, כחלק מאיסוף אינדיקציות המתבקש על מנת לעמוד על דלותה הכלכלית של המערערת, הדבר נדרש ואף מתחייב. ויודגש, גם אם בעבר קיבלה המערערת פטור מתשלום אגרה בבית משפט זה, יכול הדבר לשמש לכל היותר אינדיקציה עתידית לבקשות מעין אלו. גם לטענתה של המערערת לפיה שגתה הרשמת משביקשה את תגובת המשיבים לבקשת הפטור מאגרה אין מקום. בעל האינטרס העיקרי בנושא אגרת בית המשפט הינו המדינה, שסכום האגרה נכנס לקופתה, בעיקר במקרים בהם טוען המבקש פטור לדלות כלכלית. ברם לגיטימי מבחינת המשיבים לעמוד על כך שהמערערת תישא בהוצאה זו, ובמקרים מסוימים יש ויבחר בית המשפט לשמוע צד זה בעניינים מעין אלו (ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 876 (מהדורה עשירית, 2009)). במקרה דנן, בו מגישה המערערת בקשות והליכים שונים חדשות לבקרים כנגד המשיבים, וברובם הגדול מתבקש פטור מתשלום אגרה, אפשרה הרשמת למשיבים להגיב לטענותיה. יודגש כי הרשמת אף נעתרה לבקשת המערערת להשיב על תגובה זו, וכך נעשה. כך או אחרת, טענות המשיבים היו רק נדבך אחד בהחלטתה של הרשמת, ולא רק על תגובה זו בוססה ההחלטה. נימוקי הרשמת, כפי שפורטו לעיל – בדין יסודם, שכן לא השתכנעתי כי המערערת הוכיחה שדלותה הכלכלית מצדיקה פטור מאגרה. יחד עם זאת אזכיר, כי הרשמת לא הותירה את המערערת בלא כלום, והפחיתה את סכום האגרה בשני הערעורים ל-400 ש"ח.

כמו בהחלטתי בבש"א 7163/10 הנזכרת לעיל, איני יכול שלא להעיר למערערת על סגנונה הבוטה והמשתלח אשר מקומו לא יכירנו בבית המשפט בפרט, ובחברה בכלל. ראוי לה למערערת כי תמקד טיעוניה בטיעונים משפטיים רלוונטיים, ותמנע מהטחת עלבונות והשמצות כנגד מערכת המשפט ונושאי המשרה בה.

סוף דבר – הערעורים נדחים. המערערת תשלם את סכומי האגרה כמפורט לעיל תוך 10 ימים ממועד המצאת החלטתי זו, שאם לא כן – יירשמו הערעורים למחיקה.