בש"א 7707/98 דבורה דיכטר נ. קצין התגמולים

הבקשה שבפני, להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, הוגשה על ידי המבקשת ביום 6.12.98. פסק-הדין נשוא הבקשה ניתן בנוכחות באת-כוח המבקשת ביום 1.10.98.

בבקשה טוענת המבקשת כי הינה חולה במחלה המגבילה את פעילותה, וכי עליה לטפל באימה החולה במחלה קשה.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין בבקשה "טעם מיוחד" להארכת המועד. כמו כן טוען, כי אין העניין עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לקיום דיון נוסף. המשיב מציין כי עניינה של המבקשת נדון בפני שלוש ערכאות ובכולן נקבע באופן עיקבי, כי לא נמצא קשר סיבתי עובדתי בין מחלתה של המבקשת לבין השירות.

המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הינו חמישה-עשר ימים ממועד מתן פסק-הדין, ונדרש טעם מיוחד על מנת להאריכו.

המבקשת לא טענה בבקשתה, כי בשל מחלתה נמנע ממנה לחלוטין לדאוג לענייניה, כך גם לא פירטה מתי הוסרה המניעה, לו היתה. טענותיה של המבקשת מופנות כנגד קביעות עובדתיות של בתי המשפט דלמטה. בית משפט זה דחה את בקשתה לרשות ערעור פה אחד על בסיס הממצא העובדתי.

כפי שפירט המשיב בתגובתו, אין העניין שמבקשת המבקשת להביא עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך קיומו של דיון נוסף.

לפיכך, אין בנסיבות שהובאו בבקשה כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד.

אף הטענות שמעלה המבקשת בתגובה שהגישה לתגובת המשיב אין בהן כדי לשנות מסקנתי זו. יחסיה של המבקשת עם באת-כוחה אין בהם כדי להסביר את האיחור הרב בהגשת הבקשה ואין בהם כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד.

הבקשה נדחית.