בש"א 7737/16 בש"א 7737/16

1.המבקשת פנתה להגשת ערעור לבית משפט זה. המזכירות סירבה לקבל את ההליך לרישום, שכן לגישתה לא נתונה למבקשת זכות ערעור על פסק הדין כלפיו הופנה הערעור. מכאן ההשגה שבפניי, בה טוענת המבקשת כי שגתה המזכירות וכי היה מקום לקבל את הערעור לרישום.

לאחר שעיינתי בפסק הדין ובנימוקי ההשגה הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבלה, וכי בצדק לא קיבלה המזכירות את ההליך לרישום כערעור בזכות.

2.בפסק הדין כלפיו מופנה ההליך נדחתה תביעה אותה הגישה המבקשת, בה ביקשה להורות כי בוררות שהתנהלה בינה לבין המשיב נזנחה וכי לפיכך הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים פקע והבורר אינו מוסמך להוסיף ולדון בסכסוך ביניהם.

המבקשת טוענת בהשגתה כי ההליך שהגישה בבית המשפט המחוזי היה "הליך למתן סעד הצהרתי רגיל החיצוני להליך הבוררות ולא בבקשה שמקורה בחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות )". עוד הודגש כי התביעה לא נשענה על עילה הקבועה בחוק הבוררות עצמו (שכן נושא פקיעת הבוררות לא מוסדר בחוק הבוררות) ואף לא נועדה לבקר החלטה קונקרטית של הבורר.

ואולם, גישתה זו של המבקשת עומדת בניגוד לפסיקתו העקבית של בית משפט זה, אשר חזר ושנה כי את הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, המורה כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות", יש לפרש באופן מרחיב, כך שאין היא חלה רק על החלטות בענייני בוררות המנויים במפורש בחוק הבוררות, אלא גם על החלטות העוסקות ב"ענייני בוררות שונים הקשורים 'בקשר ענייני הדוק' לחוק הבוררות" (בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ , פסקה 5 (25.9.2006)). עוד הודגש בפסיקה כי יש לבחון בהקשר זה "[ה]אם מדובר בהחלטה שניתנה בהליך אשר במרכזו עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות" (רע"א 169/10 באבאזדה נ' באבאזדה , פסקה 7

(28.3.2010). כן ראו והשוו: רע"א 3810/16 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ (17.11.2016); בשא 8517/15 נוימן נ' כפר אז"ר, מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ

(29.5.2016); רע"א 8036/14 ג'בארין נ' אגבאריה , פסקה 7 (23.8.2015)).

דהיינו, המסגרת הדיונית - המרצת פתיחה עצמאית - וגם העובדה שהמבקשת לא ביקשה להעביר תחת שבט ביקורתו של בית המשפט החלטה קונקרטית של הבורר, אלא ביקשה להצהיר כי הליך הבוררות נזנח, אינה משנה מן העובדה שעניין לנו בפסק דין שבמרכזו עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדרים הקבועים בחוק הבוררות.

מסקנתי היא אפוא כי לא נתונה היתה למבקשת זכות ערעור על פסק-הדין, ומשכך השגתה על ההחלטה שלא לקבל את ההליך לרישום כערעור בזכות, נדחית.

2.בסיפה להשגתה עותרת המבקשת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

יצוין בהקשר זה כי גם ברישה להודעת הערעור ציינה המבקשת כי "ככל שיימצא כי הגשת ערעור זה מצריכה רשות, מתבקש בית המשפט ליתן רשות להגישו ולראות בכתב זה בקשה למתן רשות ערעור". עוד יצוין כי כפי שציינה המבקשת בהשגתה, ההליך הוגש טרם שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף (בהתחשב בשביתת עובדי בית המשפט ובפגרת הקיץ).

המשיב יגיש תגובתו לבקשה למתן ארכה, בהינתן באמור, בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיו.