בש"א 776/06 גל אינטרנשיונל (מנור) בע"מ נ. רבלון (ישראל) בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אשר דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט שלום, במסגרתו נדחתה תביעתה לפיצויים בגין נזק שנגרם לה, על פי הנטען, עקב הפרת הסכם על ידי המשיבה. פסק הדין ניתן ביום 7.11.05 בהעדר הצדדים. על פי אישור מסירה שצורף לתגובת המשיבה, הוא הומצא לב"כ המבקשת ביום 14.11.05 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 25.1.06 .

2.לטענת ב"כ המבקשת, המועד האחרון להגשת הבקשה חל ביום 15.12.05. ב"כ המבקשת טוען, כי יום קודם לכן, נשלחה הבקשה על ידי מזכירתו לבית המשפט העליון באמצעות דואר מהיר, מתוך הנחה כי היא תגיע למועדה עד למחרת היום. דא עקא, הבקשה הגיע לבית המשפט ביום 16.12.05. לטענת ב"כ המבקשת, מדובר באיחור קצר אשר לא היה בשליטתו. כמו כן, לטענתו, סיכויי ההליך טובים. עוד מציין בא כוח המבקשת כי הגשת הבקשה להארכת מועד התעכבה "משהו" מהטעם שלא ניתן היה להחתים את מזכירתו על תצהיר במשך מספר שבועות מחמת סיבות אישיות "שלא כאן המקום לפרטן". המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המועד האחרון להגשת הליך חל ביום 14.12.05 ולא ביום 15.12.05 כנטען, ושליחת הבקשה במועד האחרון בדואר מהיר אינה יכולה להיחשב כ"טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכה. עוד טוענת המשיבה כי מכל מקום לא הובהר מדוע הוגשה בקשה להארכת מועד לאחר חלוף כחודש וחצי לאחר המועד האחרון להגשת בקשת רשות לערער.

3.אכן צודקת המשיבה בטענתה כי המועד האחרון להגשת הליך חל ביום 14.12.05 ולא ביום למחרת. יחד עם זאת, אוסיף, כי לו הוגשה הבקשה שבפני בסמוך לחלוף המועד להגשת הבקשה, יש להניח שהייתי נעתרת לה. זאת, בעיקר מהטעם שפסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ובנסיבות אלה, כאשר הבקשה לרשות לערער נשלחה בתוך המועד החוקי, וכאשר עסקינן באיחור קצר, על המשיבה היה הנטל להוכיח כי היא הסתמכה על האיחור למרות שלא ידעה בדיוק מתי הומצא פסק הדין למבקשת (ראו: ע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת , תק-על 2002(1), 746). אולם, לא אלה הנסיבות שלפני. חלף הגשת בקשה דחופה להארכת מועד מיד לאחר שנודע לו על האיחור שחל בהמצאת הבקשה לבית המשפט, השתהה ב"כ המבקש בבקשתו עד שחלף כחודש וחצי מאז המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות לערער. האיחור בהגשת ההליך הפך אפוא, מאיחור שולי לאיחור ניכר. פרט לטענה לאקונית לפיה הבקשה "נתעכבה משהו" עקב סיבות אישיות של מזכירתו שאין הוא מפרטן, לא הבהיר ב"כ המבקש מה גרם למחדל זה. במצב דברים זה, לא מצאתי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. אוסיף, כי על פני הדברים ולצורך הבקשה שבפני, אף לא השתכנעתי כי סיכויי ההליך טובים. מדובר בערעור ב"גלגול שלישי" אשר לכאורה אינו מעלה שאלות החורגות מעניינם הצר של הצדדים המעורבים. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.