בש"א 7811/15 אליאס חנא נ. אדיב מנסור

הובאה בפניי בקשה נוספת מטעם המבקש למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 30.9.2015.

הרקע העובדתי פורט בהחלטותיי מיום 21.2.2016 ומיום 2.5.2016 ואיני רואה לחזור על הדברים. בשורה התחתונה - בהחלטה מיום 21.2.2016 ניתנה למבקש ארכה להגשת הליך ערעורי נוכח פנייתו ללשכה לסיוע משפטי לצורך הסדרת ייצוג. ההליך לא הוגש במועד שנקבע באותה החלטה והוגשה בקשה נוספת אשר בבסיסה טעם שונה - בקשות עיון בתיקים קשורים. בהחלטה מיום 2.5.2016 ציינתי כי רצונו של המבקש לעיין בתיקי בית משפט נוספים אינו מצדיק מתן ארכה נוספת להגשת ההליך הערעורי, אך נוכח התנהלות מזכירות בית המשפט בטיפולה בבקשה נוספת זו ובהיעדר התנגדות מצד המשיבים, ניתנה למבקש, בהחלטה מיום 11.5.2016, ארכה נוספת להגשת ההליך, וזאת בתוך שבעה ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיו.

באותה החלטה נקבע מפורשות שוב כי המתנתו של המבקש "להחלטה בבקשה לעיין בתיקי בית משפט אחרים אינה מצדיקה מתן ארכה נוספת, וכי בהעדר טעם מבורר לא תינתן ארכה כזאת". החלטה זאת הומצאה למבקש ביום 15.5.2016, ומכאן כי רשאי היה להגיש את ההליך הערעורי עד ליום 22.5.2016.

מסתבר כי גם זו הפעם לא עשה המבקש כן, וביום 22.5.2016 שלח למזכירות בית המשפט מספר בקשות - "דווח" לגבי התיקים בהם התבקש עיון וכן בקשת ארכה נוספת אשר לא התקבלה לרישום כיוון שהגיעה באופן לא קריא. בקשת ארכה נוספת ו"דווח ומסמכים נוספים" התקבלו לרישום ביום 29.5.2016, אז הועבר התיק לעיוני. בבקשות שהגיש מפרט המבקש את פניותיו לעיון בתיקים וטוען כי עליו לאסוף את כל החומר הרלבנטי על מנת להגיש את ההליך הערעורי דנן ו"לגייס עו"ד למשימה". לשם כך מבקש הוא ארכה עד ליום 11.8.2016.

זו הפעם אין מקום להיעתר למבוקשו של המבקש. כפי שציינתי, בהחלטה מיום 11.5.2016 הדגשתי כי הבקשות אותן הגיש המבקש לעיין בתיקי בית משפט אחרים אינה מצדיקה מתן ארכה נוספת להגשת ההליך הערעורי דנן (ויוזכר - הבקשה המקורית כלל לא התבססה על טעם זה כי אם על המתנה להחלטת הלשכה לסיוע משפטי), וכי הוא רשאי להגיש את ההליך הערעורי בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה לידיו. המבקש בחר שלא להגיש את ההליך בתוך פרק הזמן שנקבע (ומבקשתו עולה כי טרם שכר שירותיו של עורך דין, ורק עתה מבקש הוא "לגייס עו"ד למשימה"). בנסיבות אלו ומהמבקש שלא הוכיח קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה נוספת אין מקום להיעתר למבוקשו. יודגש בהקשר זה כי העובדה שנערכה לבית משפט זה פניה נוספת ביום השביעי ממועד המצאת ההחלטה מיום 11.5.2015 (כאמור, הבקשה אף לא התקבלה לרישום באותו מועד) אינה יכולה, כשלעצמה, להצדיק זו הפעם מתן ארכה להגשת ההליך, תוך פגיעה במשיבים (ויוזכר כי ההחלטה עליה מבוקש להשיג, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר צמצום צו מניעה זמני, ניתנה עוד ביום 30.9.2015).

מטעמים אלו, הבקשה נדחית.