בש"א 7907/10 דובר שמשילשווילי נ. ציון ,חברה לביטוח בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק-הדין האמור נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית-משפט השלום, שדחה תביעת פיצויים שהגיש המבקש מחמת התיישנות. פסק-הדין המחוזי ניתן ביום 15.3.2010, בהעדר הצדדים. לטענת המבקש, פסק-הדין הומצא לידיו ביום 18.4.2010. בהתחשב בכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ביום 20.5.2010. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 27.10.2010, קרי- באיחור של למעלה מחמישה חודשים.

לטענת המבקש, המייצג את עצמו, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור בשל היעדר ייצוג ואי ידיעת הדין. עוד נטען כי בחודש מאי 2010, עת פנה המבקש ללשכת כב' השופט ענבר בבית-המשפט המחוזי, נודע לו כי הוא יכול להגיש הליך ערעורי לבית-המשפט העליון, ומכאן הבקשה שלפניי. המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין, וכי אורכה להגשת הליך ערעורי אזרחי היא בגדר יוצא מן הכלל המחייבת "טעם מיוחד" (ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בנסיבות המקרה דנן, הבקשה הוגשה באיחור משמעותי של למעלה מחמישה חודשים. משכו הארוך של האיחור מחייב כי משקלו של הטעם להצדקת האיחור יהיה בהתאם. לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל זה. ראשית , ברגיל טענות בדבר העדר ייצוג ואי ידיעת הדין, כשהן לעצמן, אינן מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד. טענות אלה אינן בבחינת מפתח-קסמים הפותח תמיד את דלתות בית-המשפט על-אף איחור משמעותי בהגשת ההליך. כבר נקבע בהחלטותיו של בית-משפט זה כי אדם הבוחר לייצג את עצמו חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם על-ידי עורך-דין פרטי, ובין אם על-ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל על עצמו סיכון כי ינקוט בהליכים באופן שאינו תואם את סדרי הדין, על המשמעויות הנלוות לכך (ראו: בש"א 8496/07 קבלן נ' נבון (לא פורסם, 2.12.2007); בש"א 4254/10 שונג נ' ריצ'רדס (לא פורסם, 13.6.2010)). שנית , מטענות המבקש עולה כי במאי 2010 נודע לו על האפשרות להגשת הליך ערעורי לבית-המשפט העליון. אף-על-פי-כן, המבקש השתהה כחמישה חודשים נוספים עד להגשת ההליך שלפניי. לשיהוי ניכר זה לא הוצג כל הסבר, והדבר פועל לחובת המבקש. לבסוף , יוער כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך נחזים להיות נמוכים בהתחשב בכך שמדובר בערעור "בגל גול שלישי" שלכאורה אינו מעורר שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש. בנסיבות אלה, אני סבורה כי ראוי להעדיף את ההגנה על ציפיית הצד שכנגד לסופיות ההליכים, ואת השמירה על עקרונות הוודאות המשפטית והצבת גבול להתמשכותם של הליכים משפטיים.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.