בש"א 7965/10 אתי עתיר נ. לאומי קארד אשראים בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 6.10.2010. בהחלטתה נעתרה כבוד הרשמת לבקשת המבקשת להאריך לה את המועד להגשת ערעור על החלטה שניתנה על-ידי, זאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה.

דין הבקשה להידחות. השתלשלות ההליך בעניינה של המבקשת תוארה בהרחבה בהחלטתה של כבוד הרשמת, ואיני רואה צורך לחזור על הדברים. נדמה כי אצל המבקשת כל מועד שנקבע לעשיית דבר-מה הוא בסיס להגשת בקשה להארכת מועד, וחוזר חלילה, ואין לדבר סוף. יובהר, כי גם הפעם הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד ביום האחרון הקבוע בדין להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת, והנימוק שביסוד הבקשה הוא כי הוגשה בקשה לתיקון החלטתה של כבוד הרשמת ולעיון חוזר בה. אלא שהבקשה לעיון חוזר נדחתה על-ידי כבוד הרשמת כהן-לקח (החלטה מיום 1.11.2010), וברי כי אין בעצם הגשת הבקשה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת מיום 6.10.2010.

יצוין כי המבקשת מפנה לתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה הארכת מועד סטטוטורית במקום שבו מוגשת בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד. אלא שתקנה זו כלל אינה רלבנטית לענייננו, שהרי החלטת כבוד הרשמת לא ניתנה במעמד צד אחד, ולעניין זה אין נפקא מינה שהמבקשת לא הגישה תשובה לתגובת המשיבה.

נראה כי אם חפצה המבקשת להגיש ערעור על החלטת כבוד הרשמת, היה עליה לעשות זאת במועד הקבוע בדין ולא לכלות את זמנה בניסוח בקשת-סרק לתיקון או לעיון חוזר. מכל מקום אין בבקשה שלפניי כל טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. יצוין כי לפנים משורת הדין נמנעתי בזו הפעם מלחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה.