בש"א 8144/18פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.10.2018 בעמ"ש 56050-06-17 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי ערעור שהוגש על ידי המבקש בנוגע לחיובו במזונות ילדיו הקטינים. המשיבה מתנגדת לבקשת הארכה.

לטענת המבקש, ראה את פסק הדין לראשונה ביום 10.10.2018 או ביום 11.10.2018 וקיבל לידיו את החומר המשפטי מבא כוחו רק ביום 18.10.2018, וזאת בשל סכסוך עם בא כוחו. ביום 8.11.2018 הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק הדין, תוך שציין כי בפסק הדין נפלו טעויות שונות. בקשה זו נדחתה למחרת היום. בקשה לעיון חוזר אותה הגיש המבקש ביום 11.11.2018 נדחתה ביום 13.11.2018, תוך שצוין כי את בקשת הארכה יש להגיש לערכאת הערעור. בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 15.11.2018, ובגדרה עותר המבקש לארכה של כחודש וחצי - עד ליום 31.12.2018 - וזאת "[...] על מנת לקבל יעוץ משפטי ולשקול האם לערער על ההחלטה [פסק הדין - ג'ל']". המשיבה מתנגדת כאמור לבקשת הארכה וטוענת, בין היתר, כי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור נמוכים ביותר.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הארכה (לאמות המידה לבחינת בקשות להארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים ראו למשל, בש"ם 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עלייה

(10.12.2013);

בש"א 954/11

הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המסים (14.3.2011)).

אף לשיטת המבקש עצמו, הסכסוך עם בא כוחו היה קיים כבר בסמוך לאחר מתן פסק הדין (ועל כן, כך על פי הנטען, ראה את פסק הדין לראשונה רק ביום 10.10.2018 או ביום 11.10.2018). הבקשה להארכת מועד הוגשה לראשונה לבית המשפט המחוזי רק ביום 8.11.2018, כחודש לאחר מכן. הבקשה - אשר מנוסחת באופן לקוני ואינה נתמכת בתצהיר - אינה כוללת הסבר מבורר מדוע לא פעל המבקש, במהלך אותו החודש, להסדרת ייצוג חלופי לצורך בחינת שאלת הגשתו של הליך ערעורי על פסק הדין. ואכן, העובדה שהמבקש מעוניין בפרק זמן ממשי של כחודש וחצי נוספים על מנת להסדיר ייצוג ולבחון הגשת הליך ערעורי, מתיישבת עם המסקנה לפיה לא פעל בשקידה הראויה המצופה ממנו.

זאת ועוד, הבקשה אינה כוללת הסבר מבורר כיצד נגרמה הטעות שבדין אשר הובילה את המבקש לפנות תחילה בבקשת ארכה לבית המשפט המחוזי, ואילו מאמצים עשה על מנת להימנע מטעות זו. בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע כי הטעות אשר נגרמה - ואשר הובילה להגשת בקשת הארכה לבית משפט זה באיחור - הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו למשל, בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012)). לא למותר להוסיף ולציין כי הודעת המבקש למשיבה על אודות פנייתו לבית המשפט לצורך הגשת הליך ערעורי, ניתנה רק ביום 13.11.2018 בשעות הערב.

לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי בשים לב למכלול נסיבות העניין, ובהן המבחנים החלים ביחס לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" וסוג הטענות הערעוריות המועלות על ידי המבקש (כמפורט בבקשת הארכה שהוגשה לבית המשפט המחוזי), ספק בעיניי אם ניתן לומר כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור אותה מעוניין המבקש להגיש, גבוהים.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.