בש"א 8153/14 ויקטור זכרוב נ. בנק דיסקונט לישראל

1.

עניינה של הבקשה שבפניי במתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.11.2014, בה נדחתה בקשה שהגיש המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים אשר דחה את בקשתו לביטול פסק דין שניתן בעניינו, בהעדר הגנה (פסק דין מיום 26.9.2004).

לבקשה שבפניי קדמו מספר בקשות אותן הגיש המבקש, בעצמו, למתן ארכה, הראשונה שבהן ביום 1.12.2014, בהן עמד על הצורך בהסדרת ייצוגו (ביו היתר באמצעות הלשכה לסיוע משפטי ותכנית "שכר מצווה"). בהחלטה מיום 24.12.2014 התקבלה הבקשה חלקית (החלטת כב' הרשם ג' שני) והותר למבקש להגיש הליך ערעורי עד ליום 12.1.2015 תוך שהובהר כי "מועד זה אינו תלוי בהחלטת 'שכר מצווה' לגבי ייצוגו של המבקש". חרף האמור באותה החלטה הודיע המבקש ביום 12.1.2015 כי טרם התקבלה תשובת שכר מצווה, ובהחלטה מיום 14.1.2015 ניתנה,

לפנים משורת הדין, ארכה להגשת ההליך עד ליום 5.2.2015. כב' הרשם ג' שני הדגיש בהחלטתו: "מובהר כי ספק אם תינתן ארכה נוספת בהליך זה ועל המבקש לפעול ולהיערך בהתאם". גם זו הפעם לא פעל המבקש כנדרש ולא הגיש הליך ערעורי במועד שנקבע, ושב והגיש ביום 4.2.2015 בקשה בה ציין כי תשובת "שכר מצווה" טרם ניתנה.

כפי שציינתי בהחלטה מיום 25.2.2015 התנהלותו זו של המבקש עוררה קושי ואף הצדיקה דחייה של הבקשה. ואולם, בשל העובדה שהתיק הובא בפניי כעשרים ימים לאחר מועד הגשת הבקשה (בשל הצורך להזמינו מארכיב בית המשפט) ואילו הבקשה הוגשה יום קודם למועד שנקבע בהחלטת כב' הרשם שני מיום 14.1.2015, ניתנה למבקש הזדמנות נוספת להגיש את ההליך הערעורי בתוך שלושה ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיו. כן הודגש בהחלטה כי "אי קבלת תשובה מ'שכר מצווה' או קבלת תשובה שלילית לא יהוו, כשלעצמן, טעם המצדיק מתן ארכה".

ההחלטה הנזכרת נשלחה למבקש באמצעות הדואר ועל פי תרשומת של מזכירות בית המשפט תכנה הוקרא לו בשיחה מיום 1.3.2015.

2.

כתשעה חודשים לאחר שניתנה החלטתי הנזכרת, ביום 2.12.2015, הוגשה הבקשה שבפניי. זו הפעם הוגשה הבקשה בידי בא-כוח המבקש, וצוין בה כי ההחלטה מיום 25.2.2015 לא הומצאה לידי המבקש בדואר עד למועד זה, וכי משיחה שערך בשעתו עם מזכירות בית המשפט נמסר לו כי המועד להגשת ההליך הערעורי בהתאם להחלטה מיום 25.2.2015 יימנה ממועד ההמצאה לידיו. על רקע זה מתבקשת עתה ארכה של שלושים ימים להגשת ההליך הערעורי.

לבקשה זו אין מקום להיעתר.

ההחלטה מיום 25.2.2015 נשלחה לכתובת אותה מסר המבקש בפתח הבקשה, אך אישור המסירה חזר כשרשום עליו כי דבר הדואר "לא נדרש". המבקש לא הבהיר מדוע לא נטל את דבר הדואר שנשלח לכתובת אותה מסר, וברור שבעל דין אשר אינו נוטל דברי דואר אינו יכול להיתלות בכך על מנת לטעון להעדר המצאה.

מכל מקום, וגם אם לא הגיעה לידי המבקש כל הודעה על הגעת דבר הדואר, הרי שמתרשומת המזכירות שבתיק עולה כי תוכן ההחלטה הוקרא למבקש ביום 1.3.2015, כך שידע על תכנה (והוא למעשה גם לא טוען אחרת בבקשה הנוכחית). למרות זאת נקט המבקש ב"שב ואל תעשה" תקופה ממושכת של תשעה חודשים והמתין לדבריו שההחלטה תומצא לו. חוסר הסבירות בהתנהלותו של המבקש מתחדד בהתחשב בכך שבהחלטות האחרונות שניתנו בעניינו הובהר לו כי עליו להגיש את ההליך הערעורי ללא כל תלות בתשובתה של "שכר מצוה"; בהתחשב במשך הארכה אשר ניתנה לו בהחלטה מיום 25.2.2015 (שלושה ימים); וכן בהתחשב במועד בו ניתן פסק הדין עליו מבקש הוא להשיג (2.11.2014). בהינתן כל אלו ניתן היה לצפות כי המבקש, כבעל דין סביר, יפעל להגשת ההליך, ולכל הפחות וככל שביקש לראות עותק כתוב של ההחלטה יפנה למזכירות בית המשפט בעניין בהקדם (מה גם שההחלטה מפורסמת באתר הרשות השופטת).

המבקש כאמור לא עשה כן ושב ופנה לבית המשפט, באמצעות בא-כוחו, רק ביום 2.12.2015. בבקשה (אשר אף אינה נתמכת בתצהיר) לא הובהר מדוע השתהה המבקש תקופה כה ממושכת, ואיני סבורה כי בשלב זה ובנסיבות המתוארות יכול המבקש להיתלות בהיעדר ההמצאה של ההחלטה מיום 25.2.2015. וודאי שאין מקום להיעתר למתן ארכה ממושכת נוספת של שלושים ימים, כפי שהתבקש. לבסוף אעיר כי על פני הדברים גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת (הליך ב"גלגול שלישי") אינם תומכים אף הם בהיעתרות לבקשה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.