בש"א 8155/04 עידית אילטוביץ,עו"ד נ. ניסן כספי,עו"ד

לפניי בקשה להעברת התובענה בת.א. 1595/04 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בהרצליה, ולאיחוד הדיון בה עם הדיון בת.א. 3045/03, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי).

1.המבקשת מס' 1 (להלן – המבקשת) הגישה לבית משפט השלום בהרצליה התנגדויות לבקשת המשיבים מס' 1 ו-3 לביצוע שטרות על-סך מאות אלפי שקלים. ההתנגדויות התקבלו, ושני התיקים אוחדו ועומדים כעת ערב דיון בבית המשפט (ת.א. 3045/03, ת.א. 4182/03). בד בבד הגיש המשיב 1 תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד המבקשים והמשיבה מס' 2 (ת.א. 1595/04). בתביעה זו מבקש המשיב 1 כי ישולם לו סכום כסף אשר נפסק לזכותו בתביעת פיצויים נגד המשיבה 2, בה יוצג המשיב 1 על-ידי המבקשת, שהינה עורכת דין. לטענת המשיב 1, לאחר שניתן פסק הדין לזכותו בתביעת הפיצויים, נמסרו כספי הפיצויים למבקשת וזו לא העבירתם למשיב 1. לטענת המבקשת, במסגרת הליכים מקדמיים בת.א. (הרצליה) 3045/03 הודה המשיב 1 כי סכום הפיצויים, אותו הוא תובע בת.א. (ירושלים) 1595/04, למעשה שולם לו זה מכבר. מסיבה זו היא, ועמה עורך-הדין השני הנתבע במסגרת ת.א. 1595/04, מבקשים לאחד את הדיון בתובענות, כך שתימנע סתירה אפשרית בין פסיקות בתי המשפט השונים באשר למשמעותו של אותו תשלום.

2.המשיבים כולם מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא נתקיימו התנאים המצדיקים קביעת שיפוט ייחודי בתובענות השונות לבית משפט השלום בהרצליה, באשר אין הן עוסקות ב"נושא אחד", אין זהות בין הצדדים להן, ואין קשר בין היסודות העובדתיים והמשפטיים המקימים את החיובים הנטענים בהן. כך, בעוד שהתובענות הנדונות בבית משפט השלום בהרצליה עניינן חיובים שטריים שמקורם בהלוואות, הרי התובענה הנדונה בירושלים עוסקת בעוולות נזיקיות בעת קיום פסק דין בתביעת פיצויים. רק המבקשת והמשיב 1 שותפים לשני ההליכים. המבקש 2 והמשיבה 2 מעוניינים רק בהליך בירושלים, ואילו המשיב 3 נוגע רק לתביעה בהרצליה. איחוד בנסיבות אלו יסב למשיבים 2 ו-3 נזקים כבדים, מפני שיידרשו לקחת חלק בהליכים הסבוכים והמורכבים הנוגעים לתובענות שאינן כלל מעניינם. במיוחד כך המשיבה 2, אשר במסגרת כתב הגנה להודעת צד ג' בהליך בירושלים התחייבו המבקשים לשפותה בגין כל סעד שייפסק נגדה. כן טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שנתקיימו הליכים מקדמיים ממושכים במסגרת התובענה בהרצליה, ויומיים בלבד ערב ישיבת קדם-משפט שתוכננה להתקיים בתובענה בירושלים, אך נדחתה עקב הגשת בקשה זו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובכתבי הטענות בהליכים השונים, נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. מטרתה של הסמכות לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי היא מניעת כפילות הדיון בנושא אחד, כך שתקודם היעילות הדיונית ויימנע מצב של החלטות סותרות "לגבי אותו עניין ממש" (בש"א 6516/94 ציפריס נ' גולדסמן (לא פורסם); בש"א 1964/97 מושב שיתופי ניר גלים נ' נטור (לא פורסם)). בענייננו, המסכתות העובדתיות העומדות ביסוד כל אחת מן התובענות הן שונות ונפרדות. הן כורכות צדדים זרים וחיובים אחרים שנבעו ממקורות שונים. בירור משותף של התובענות – גם אם יקל על המבקשת (ועליה בלבד, ככל הנראה) – צפוי להכביד על ניהול ההליך ועל יתר הצדדים המעורבים. אמת, בשתי התובענות עשויה להתברר משמעותו של תשלום שלפי הנטען הועבר מן המבקשת למשיב 1, אולם זאת בהקשרים שונים ולמטרות אחרות. אין הצדקה לגרור את יתר הצדדים לבירור מאוחד של שאלה זו.

4.לשיקולים אלה נוספים השיהוי בהגשת הבקשה – לאחר חילופי כתבי הטענות בהליך בירושלים (וסמוך מאוד למועד שנקבע לישיבת קדם-המשפט), ומשנגבו כבר עדויות בקדם-המשפט בהרצליה; וכן העובדה שלבקשה לא צורף מלכתחילה המשיב 3, על אף שתביעתו מתבררת במאוחד עם זו של המשיב 1 בבית משפט השלום בהרצליה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.