בש"א 8259/13 סעיד נאיף מוחמד אבו שרקיה נ. קרן קיימת לישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.5.2013. עניינו של פסק-הדין – זכויות במקרקעין. הבקשה הוגשה ביום 4.12.2013, כלומר למעלה מחמישה חודשים לאחר פסק-הדין. הארכה המבוקשת היא עד ליום 25.12.2013. האם יש לכך נימוק הולם העולה כדי "טעם מיוחד"? תשובתי לשאלה זו היא שלילית.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק. הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (ראו בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)).

לבית המשפט אמנם שמורה הסמכות להורות על הארכת מועד להגשת ערעור, אך זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". לאור השיקולים שנזכרו לעיל, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". כדברי כבוד השופט ג'ובראן : "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה ..." (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).

בענייננו, המבקש טוען כי קיבל את פסק-הדין ביום 7.7.2013. בא-כוח המשיבה גורס כי שוחח עם בא-כוחו הקודם של המבקש על פסק-הדין עוד בתחילת חודש יוני, אולם גם בהנחה שאכן ההמצאה כדין בוצעה ביום 7.7.2013, וכי מתאריך זה יש למנות את הזמן להגשת ערעור, הרי שהמועד האחרון להגשת ההליך – בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת החג – חל ביום 15.10.2013. דא עקא, שעד לתאריך זה לא הוגש הערעור, וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד. לכך לא מצאתי הצדקה מבוססת ומניחה את הדעת.

המבקש טוען כי חלה הרעה פתאומית במצבו הרפואי של בא-כוחו הקודם, וכי ניסיונותיו לקבל לידיו את החומר נתקלו "בקושי אדיר". טענות אלה אינן זוכות לפירוט ואינן נתמכות באסמכתא כלשהי. למעשה, לא ידוע כלל כיצד פעל המבקש בכל התקופה מאז שהומצא פסק-הדין (7.7.2013) ועד שפנה לראשונה לבא-כוחו הנוכחי (20.10.2013) – תקופה של יותר משלושה חודשים – ואין הסבר, לא כל שכן הסבר ראוי ומשכנע, לכך שלא הוגשה ולוּ בקשה להארכת מועד לפני חלוף התקופה הקצובה בדין.

זאת ועוד: המבקש, לדבריו, פנה לראשונה בבקשה להארכת מועד (באמצעות עורך-הדין החדש) ביום 25.10.2013, אך נדרש על-ידי מזכירות בית המשפט לצרף את תגובת יתר בעלי-הדין. אמת, בעל-דין המבקש ארכה לנקיטת הליך נדרש לצרף את עמדת המשיבים, אולם נתקשיתי לראות בכך הצדקה לעיכוב נוסף של כארבעים ימים נוספים . יובהר: את תגובות שאר בעלי-הדין יש לצרף לבקשה המקורית – כך לפי הנחיות הנשיאה – ואם נוצר קושי ממשי לעשות כן, ניתן להגיש את הבקשה ללא התגובות כולן, בצירוף הסבר (ראו סעיף 9 להנחיות הנשיאה).

יתרה מכך, מצויים אנו היום, כאמור, למעלה מחמישה חודשים מאז שניתן פסק-הדין, וכחודש וחצי מאז שפנה המבקש לבא-כוחו הנוכחי – כך לפי האמור בבקשה. מדוע, אפוא, לא הוכן הערעור עד כה, ומבוקשת ארכה להגשתו עד ליום 25.12.2013? אף לכך אין תשובה בבקשה שלפניי.

לבסוף אדגיש כי המשיבה רשאית הייתה, בנסיבות האמורות, לגבש ציפייה סבירה לסופיות ההליכים, ובענייננו, לפי האמור בתגובתה, היא אף פעלה בהסתמך על פסק-הדין.

לאור האמור, אין בידי לקבוע כי קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה, ועל כן הבקשה נדחית.