בש"א 8275/09 יעל אלוני נ. יצחק בורובסקי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, שעניינה דחיית התנגדות המבקשת להתראת פשיטת רגל בגין תביעה חוב

שהוגשה נגדה על ידי המשיב. ההחלטה ניתנה ביום 18.6.2009 בהעדר הצדדים.

2.

בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 18.10.2009, נטען כי מייד עם קבלת החלטה פנתה המבקשת ללשכת הסיוע המשפטי, אולם התשובה התמהמהה וכתב המינוי הוצא רק ביום 14.9.2009. כמו כן, נטען כי עקב חגי תשרי והצורך בהתארגנות להכנת כתב הערעור, התעכבה הגשת הבקשה עד ליום הגשתה בפועל. המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי הבקשה הוגשה כחודש לאחר שחלף המועד להגשת ההליך ומבלי שניתן בה הסבר מספק לכך שלא הוגשה בסמוך להסדרת המינוי בלשכה לסיוע משפטי.

3.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר שצורף לתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. הארכת מועד להגשת הליך מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, הטעם העיקרי עליו מתבססת הבקשה הוא הסדרת הייצוג בלשכה לסיוע משפטי. אכן, כאשר מ דובר

במבקש דל אמצעים, אשר נזקק לארכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי, הרי שנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לגבור על האינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון, ובכך לבסס את אותו "טעם מיוחד" הנדרש לצורך הארכת מועד (ראו, בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד(4) 702). כמובן שאין מ דובר בכלל המופעל באופן אוטומטי. בכל מקרה ומקרה מופעל שיקול דעת פרטני, בשים לב לכלל נסיבות העניין. במסגרת הנסיבות והשיקולים נבחנת השאלה האם הוגשה הבקשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך וכן נלקחים בחשבון משך הארכה המתבקשת, מהות ההליך, הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

4.

במקרה שלפניי, מן החומר שצורף לבקשה עולה כי המבקשת פעלה בשקידה סבירה ופנתה ללשכה לסיוע משפטי ללא שיהוי וכי הצורך בהארכת מועד אינו נובע מפגמים בהתנהלותה וממחדלים שלה עצמה. מהחומר עולה כי בא-כוחה של המבקשת, אשר ייצגה גם בבית משפט קמא, פנה ללשכה לסיוע המשפטי כבר ביום 22.6.2009 וביקש הרחבת ייצוג. המבקשת התקבלה לפגישה בלשכה לסיוע משפטי ביום 23.6.2009, לשם הסדרת ייצוגה. הליך הסדרת הייצוג ארך כשלושה חודשים ובא לסיומו ביום 14.9.2009. אמנם הבקשה להארכת מועד לא הוגשה מיד עם הסדרת הייצוג

אלא בחלוף כחודש. לכך לא ניתן הסבר מספק מפי בא-כוחה הממונה של המבקשת. אולם מאחר שנראה כי הדבר אינו רובץ לפתחה של המבקשת עצמה, במצב דברים זה יש ליתן משקל ניכר לזכותה של המבקשת במיצוי זכות הערעור. אשר למשיב, לא נטען לפניי כי הסתמך על האיחור בהגשת ההליך וממילא לא הוכח כי נגרם לו נזק עקב כך. אשר על כן, המועד להגשת הערעור מוארך עד למועד הגשה בפועל. ההחלטה תתויק בתיק אב בית דין בערעור, עם פתיחתו.