בש"א 8298/12 שמש יוסף נ. עו"ד נמרוד טפר בתפקידו כמפרק

1.

בפניי השגה על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לפתוח הליך ערעור, אותו ביקשו המבקשים להגיש על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשייך) לפיהן נדחתה בקשתם להורות על מכירת נכסי עמותה שבפירוק לידיהם ללא הליך התמחרות.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה הנזכרת ביום 19.7.2012 (להלן:

ההחלטה המקורית ), ולאחר שהוגשה לו על ידי המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטתו (ובגדרה גם בקשה לעיכוב הליך המכירה) קבע בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 22.10.2012, כי החלטתו המקורית ניתנה תוך התייחסות גם לנימוקים המועלים במסגרת הבקשה לעיון חוזר ואין מקום להופכה ל"מקצה שיפורים למה שכבר נדון והוכרע". כן הוסיף בית המשפט כי "למבקשים עומדת זכות ערעור על פי המועדים הקבועים בדין".

2.

ביום 15.11.2012 ביקשו המבקשים להגיש ערעור על החלטות אלו אך מזכירות בית המשפט סירבה לפתוח הליך נוכח הזמן שחלף למן מתן ההחלטה המקורית. בהשגה שבפניי טוענים המבקשים כי ההחלטה מיום 22.10.2012 הינה המשכה של ההחלטה המקורית ומהווה חלק ממנה, והם מדגישים בהקשר זה כי המועד בו ניתנה ההחלטה בבקשה לעיון חוזר היה המועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה המקורית ויש להניח שבית המשפט המחוזי לא היה נותן להם זכות ערעור, כך כלשונם, אם אכן בו ביום "הסתיימה זכותם" לערער.

3.

דין ההשגה להידחות.

כלל נקוט הוא בידינו כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית של בית המשפט, ואין לקבל בהקשר זה את טענת המבקשים כאילו החלטת בית המשפט בבקשה לעיון חוזר מהווה חלק מן ההחלטה בבקשה המקורית. בקבלת עמדה כזו היה כדי לחתור תחת סופיותן של החלטות, ולאפשר לבעלי דין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור על החלטות המתקבלות בעניינם (ראו והשוו: ע"א 2970/11 בן עמי נ' עו"ד יאיר כהן (לא פורסם, 26.5.2011); בשג"ץ 3368/12 עטייה נ ' כבוד השופטת איריס רבינוביץ'-בראון (לא פורסם, 7.5.2012)). גם הטענה לפיה בגדר החלטתו בבקשה לעיון חוזר האריך בית המשפט המחוזי את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית אין לה מקום, שכן כל שציין בית המשפט הוא כי עומדת למבקשים זכות ערעור "על פי המועדים הקבועים בדין ".

בשולי הדברים יצויין קיימת אי בהירות בהשגה שכן מחד ציינו המבקשים כי החלטתו המקורית של בית המשפט הינה בגדר "החלטה אחרת"

- אשר דרך ההשגה עליה הוא הגשת בקשה למתן רשות ערעור בתוך 30 ימים, ובו בזמן ציינו כי בהינתן ימי הפגרה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר ניתנה ביום ה-45 לאחר מתן ההחלטה המקורית, כלומר ביום האחרון הנתון להם להגשת ערעור, והם אכן ביקשו להגיש ערעור בזכות על ההחלטות. גם בהקשר זה אין לקבל את טענתם המשתמעת של המבקשים לפיה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שינה בית המשפט את סיווגה של ההחלטה המקורית או את דרך ההשגה הנכונה עליה.

מן האמור עולה כי במועד בו ביקשו המבקשים להגיש את הערעור - אותו הפנו כלפי שתי החלטותיו של בית המשפט קמא (ראו הפתיח וכן סעיף 55 להודעת הערעור) - חלף המועד להגשת ההליך הערעורי על החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי, ומשכך ההשגה נדחית. אין באמור כדי למנוע מן המבקשים הגשתה של בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי מתאים על ההחלטה המקורית, וזאת מבלי להביע כל עמדה לגבי סיכוייה של בקשה כזו להתקבל.

המזכירות תעביר החלטה זו לבא-כוח המבקשים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.