פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א 831/05
- ב'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקש:
יוסף שוקרון
נ ג ד
המשיבות:
1. מושב
הצפון אג' שית' להובלה של מושבי הצפון
2. אררט חב' לביטוח בע''מ
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע''מ
בקשה לעיון חוזר
החלטה
1.ביום 7.4.05 דחיתי את בקשת המבקש להארכת המועד. הטעם העיקרי לדחייה זו היה כי הנימוק שהועלה – לפיו פנה המבקש לעורך-דין על מנת שיוגש ערעור אולם זה לא הוגש בשל מחלוקת כספית – לא הוכח ואף הוכחש על-ידי עורך הדין אליו פנה המבקש (עו"ד אקסלרוד). עוד צוין כי חלפו חודשיים מיום קבלת הפיצוי מן המשיבות ועד הפנייה לבית-משפט זה וממילא אין טעם לאיחור.
2.המבקש שב ופנה לבית-משפט זה בטענה כי לא עו"ד אקסלרוד הוא שייצגו אלא עורכי-דין אחרים. מטעם זה ביקשתי את עמדתם של עו"ד אבו ראיה ועו"ד חיר לעמדת המבקש. עו"ד חיר מסר (הודעתו מיום 18.8.05) כי המליץ בפני המבקש להגיש ערעור מיד עם קבלת פסק הדין ואין ולא היה כל סכסוך כספי בין המבקש ועו"ד חיר. עו"ד אבו ראיה הודיע (ביום 7.9.05) כי המבקש פנה אליו ביום 14.10.04 וביקש להיוועץ עימו לעניין הגשת ערעור. עו"ד אבו ראיה קבע את שכר הטרחה, אולם המבקש לא שב למשרדו בכדי לשלם הגם שהוכנה הודעת הערעור, עד שהודע למבקש כי אין עניין עוד בקבלת הייצוג.
3.נוכח השתלשלות העניינים שלעיל, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי שמיום 7.4.05. בפתח הדברים אציין כי נטל ההוכחה בנדון מוטל היה מלכתחילה על המבקש. שעה שטען לאיחור עקב משא ומתן עם באי-כוחו, שומה היה עליו לבסס טענותיו. שם עורך הדין שמסר (עו"ד אקסלרוד) התברר כלא נכון וכך ניתנה ההחלטה מיום 7.4.05. במצב דברים זה, מן הדין היה שלא להיזקק ל"מקצה שיפורים" מטעם המבקש, אולם נוכח אי הייצוג של המבקש, נתבקשו התגובות של באי הכוח האחרים שצוינו. לגופו של עניין, לא בוסס "הטעם המיוחד" בהגשת ההליך. התמונה המצטיירת היא כי המבקש בדק מספר אפשרויות לייצוגו. במובן זה, ידע הוא כי יכול הוא להגיש ערעור, וערעור כזה אף הוכן. המבקש מטעמיו הוא לא בחר בעורך-דין זה או אחר אך גם לא פנה לבית-משפט זה בבקשה להארכת המועד, אלא ביום 25.1.05 שעה שפסק הדין ניתן ביום 14.9.04. ודוק: ער אני לכך כי המבקש טוען כי לא הוגש הערעור בשל מחסור כלכלי שנבע מאי קבלת סכום הפיצוי במועד. הודעת עו"ד אבו ראיה תומכת בטענת המבקש לפיה אכן לא שילם עבור הייצוג. אולם, כעולה מתגובת המשיבות, הפיצוי עוכב בידיעת המבקש ובתיאום עימו (ועם אשתו ובתו) וכן ידע המבקש כי לא ניתן להעביר מיידית את כספי הפיצוי. במצב דברים זה, שוכנעתי – כאמור בהחלטתי מיום 7.4.05 – כי המבקש לא ביסס "טעם מיוחד" לאיחורו, ומכאן שדין בקשתו להארכת המועד להידחות, וההחלטה מיום 7.4.05 עומדת על כנה.
ניתנה היום, ג'
באלול התשס"ה (7.9.2005).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם