בש"א 8336/16 בש"א 8336/16

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בו התקבלה תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב 1, לאחר שבקשת המבקש למתן רשות להתגונן נדחתה.

הטעם העומד ביסוד בקשת הארכה הוא משא-ומתן אשר לפי הנטען החל להתנהל בין המבקש לבין המשיב 1 לאחר מועד מתן פסק הדין, ואף נטען כי זה הגיע לשלב מתקדם ביותר והמבקש הפקיד בידי בא-כוחו המחאה בנקאית לפקודת המשיב 1 כתשלום ראשון במסגרת ההסכם. לטענת המבקש סמוך לפני הגשת הבקשה החל המשיב 1 לחזור בו מהבנות אליהן הגיעו הצדדים. המבקש מדגיש כי הערעור לא הוגש במועדו בשל הסיכוי שהגשתו תתייתר (וגם כעת הוא מקווה כי לא נסגרה הדלת), ולטעמו נכון היה שלא להגיש ערעור שעשוי להפוך אקדמי, על מנת לחסוך במשאבים של בית המשפט והצדדים. עוד עמד המבקש בבקשתו על משמעות פסק הדין עבורו, והוסיף כי סיכויי הערעור טובים בהתחשב בנימוקי הגנתו, אשר לא נדונו לגופם.

2.המשיב 1 מתנגד לבקשה. המשיב 1 טוען כי קיומו של משא-ומתן אינו מצדיק מתן ארכה להגשת ערעור, וכך הוא בפרט בענייננו כאשר בא-כוח המבקש פנה אליו שבעה-עשר ימים קודם למועד הגשת הבקשה לקבלת הסכמתו למתן ארכה, אך הוא הודיע לו כי הוא מתנגד לבקשה. למרות זאת, כך מדגיש המשיב 1, בחר המבקש להגיש את הבקשה וזאת במועד האחרון שהיה נתון לו להגשת הערעור, ובכך נהג לטענתו בחוסר תום לב. עוד טוען המשיב 1 כי סיכויי הערעור שהגשתו מתבקשת קלושים.

3.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב 1.

התנהלות המבקש אכן אינה חפה מקשיים, וכוונתי בעיקר לעובדה שהבקשה הוגשה על ידו במועד האחרון להגשת הערעור. עיתוי הגשת הבקשה מעורר קושי בהתחשב בכך שגם לטענתו המשא-ומתן החל להתנהל סמוך לאחר מועד מתן פסק הדין, ובעיקר משלמעלה משבועיים לפני הגשת הבקשה התברר למבקש כי המשיב 1 מתנגד למתן ארכה על יסוד קיומו של משא-ומתן, כך שידוע היה לו כי אין מדובר בבקשה מוסכמת. עוד יצוין כי קיומו של משא-ומתן אינו מוביל באופן אוטומטי למתן ארכה להגשת הליך ערעורי, בפרט מקום בו אין הסכמה של כל הצדדים למתן ארכה כזו.

ואולם חרף קושי זה מצאתי כאמור להיעתר לבקשה, וזאת בהתחשב במשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

ראשית , כאמור עיתוי הגשת הבקשה אכן מעורר קושי, אולם יחד עם זאת הבקשה הוגשה טרם שהמועד להגשת הערעור חלף, וממילא לפני שהתגבשה הסתמכותו של המשיב 1 על סופיות פסק הדין. לנתון זה יש ליתן משקל ממשי בבחינת הבקשה (ראו החלטת כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ברע"א 3776/16 גנים נ' דרור , פסקה יג' (15.8.2016)).

שנית , ההליך אשר הגשתו מתבקשת הוא ערעור בזכות על פסק דין אשר קיבל את תביעת המשיב 1 לאחר דחייתה של בקשת רשות להתגונן, ובו חויב המבקש בסכום כספי ניכר. אעיר כי לטענת המשיב 1 מן הטיעונים שהועלו במסגרת הבקשה ניתן ללמוד כי המבקש מנסה להרחיב חזית ולהעלות טענות אותן לא כלל במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, אלא רק במסגרת סיכומיו באותו הליך, אולם לטעמי השאלה האם בנסיבות העניין יש לשמוע מפיו של המבקש טענות אלו מקומה בפני הרכב השופטים אשר ידון בערעור, ואין מקום לחסום את המבקש מהגשת ההליך מטעם זה.

שלישית , המשיב 1 לא הכחיש את קיומו של המשא-ומתן עם המבקש ואף ציין כי התנהלו ביניהם "מגעים נרחבים, בגדרם הוחלפו בין באי כוחם מספר טיוטות של הסכם פשרה" ועוד ציין כי רצינותו ביחס לנסיונות להגיע למתווה מוסכם "אינה שנויה במחלוקת". הנה כי כן, גם אם קיים קושי בעיתוי הגשת הבקשה, הטענה העובדתית העומדת בבסיסה - קיומו של משא ומתן רציני - אינה שנויה במחלוקת, וסברת המבקש (או שמא תקוותו) כי הגשת הערעור תתייתר לבסוף לא היתה אפוא מנותקת מן המציאות, ויש בה ליתן ולו הסבר חלקי להשתהותו ולאי הכנת הודעת הערעור במועד.

לבסוף אציין כי מן העובדה שהמבקש טרם הגיש הודעת ערעור בפועל אין ללמוד כי זנח את בקשתו, כטענת המשיב 1 בהודעה שהגיש, שכן את ההמתנה למתן ההחלטה בבקשה אין מקום לזקוף לחובתו.

מטעמים אלו כולם הגעתי למסקנה כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה, כך שיתאפשר למבקש להגיש ערעור מטעמו על פסק הדין. עם זאת נוכח הקושי בהתנהלות המבקש תתקבל הודעת הערעור לרישום בכפוף לאישור אותו יציג לפיו שילם את הוצאות המשיב 1 בסך של 3,500 ש"ח.

הערעור ועימו האישור על תשלום ההוצאות יוגשו לבית המשפט בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה.

הארכה תצוין בפתח הערעור שיוגש וההחלטה תצורף כנספח.