בש"א 8341/98 יאיר רגב נ. חוליו קפלון

1.בפני ערעור על החלטת הרשמת, השופטת מ' אגמון בבש"א 6644/98 - א' מיום 22.12.98, בה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' טימור) בתיק ת.א. 326/94 מיום 7.9.98.

2.בקשתו של המערער להארכת המועד הוגשה לרשמת ביום 22.10.98 והתבקש בה כי מניין 45 הימים יחל ביום בו קיבל המבקש את התיק, דהיינו ביום 1.10.98. בבקשתו פרט המערער את הקשיים שעבר לשם השגת התיק, וזאת עקב היעלמותו של עורך דינו והעברת התיק לעורכת דין אחרת אשר סירבה לשחררו, וביקש מבית המשפט להכיר בנסיבות אלו כטעם מיוחד המצדיק היענות לבקשתו. לבקשתו של המערער לא צורף תצהיר, ובעקבות תגובת המשיבים הגיש המערער בשלב מאוחר יותר בקשה להגשת תצהיר.

3.הרשמת, בהסתמכה על הלכת בית משפט זה בב"ש 150/70 " הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' עזבון אליהו טנאני ואח' , פ"ד כד(2) 635, קבעה כי העובדה שקיים הצדק, המתעלה לטעם מיוחד, אין בה כדי להפסיק או להשפיע על התקופה להגשת ערעור. בנסיבות העניין קבעה הרשמת כי מהיום בו הומצא התיק לידיו עמדו למערער 22 ימים להכנת הערעור, ולא הובא לפניה כל טעם מדוע לא ניתן היה להגיש את הערעור במועד או מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד מיד לאחר שנודעו למערער נסיבות הבקשה. לאור מסקנתה כי לא הובא בבקשה להארכת מועד טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת, דחתה הרשמת את הערעור. משכך אף לא נזקקה להכריע בבקשת המערער להגשת תצהיר.

4.לפניי חוזר המערער על הטיעונים שהעלה בבקשתו להארכת מועד הגשת הערעור. המערער מוסיף כי התקופה בה חיפש אחר עורך דין אחר שייצגו היתה תקופת חגים ועומד על הקושי בבדיקה ובלימוד החומר הרב שמכיל התיק. המערער מפרט מדוע הגשת בקשה להארכת מועד, לאלתר, ללא לימוד החומר לעומקו היתה גורמת הטרדה והוצאות שלא לצורך של מערכת המשפט. בסיכום ערעורו מונה המערער שורה של נסיבות, הכוללת, בין היתר, את הסיכוי לזכות בערעור, אשר משקלן המצטבר עשוי וראוי, לטענתו, להצדיק מתן האורכה המבוקשת.

5.בנסיבות העניין לא ראיתי עילה לסטות מהחלטה של הרשמת. אכן הלכה פסוקה היא כי המועד הקבוע להגשת ערעור מטרתו לא רק לשיקולים ולדיונים לגופו של עניין, אלא גם לצורך התגברות על תקלות בלתי צפויות שעלולות להתעורר תוך מועד זה, וכי ראוי לו לבא כוח המבקש להגיש בקשה להארכת מועד מייד עם קבלת התיק ועיון בו (ראו ב"ש 150/70 הנ"ל; ב"ש 127/75 היועץ המשפטי לממשלה נ' שפירא ואח' , פ"ד כט(2) 617). אין בידי לקבל את טענתו של המערער כי בעיכובו את הגשת הבקשה להארכת מועד פעל למניעת הטרדת המערכת, וזאת במיוחד בנסיבות בהן הגיש המערער, בסופו של דבר, בקשה חסרה אשר אינה נתמכת בתצהיר ואינה מכילה פרטים רלוונטים כגון הנימוקים בגינם נזקק המערער דווקא לתיקו של עורך הדין על כל מסמכיו ולא רק לתיק בית המשפט המחוזי, אותו יכל לצלם כבר ביום מתן פסק הדין. הגשת בקשה להגשת תצהיר בשלב מאוחר יותר אין בה כדי לרפא מלכתחילה את הפגם בבקשה. ביתר טיעוניו של מערער איני מוצא, ולו במצטבר, משום טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת (ראו ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים ואח' נ' טייק ואח' , פ"ד לה(4) 613). מאין טעם מיוחד הרי אין הצדק להתערב בהחלטת הרשמת לדחיית הבקשה, ולפיכך אני דוחה את הערעור. אעיר עוד כי, כאמור בהחלטת הרשמת, מתן ההחלטה בבקשה התעכב בשל כך שהמערער לא ציין כתובות עדכניות של המשיבים בבקשה הראשונה שהגיש.

הערעור נדחה.