פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8369/13 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
מאיר ורדי
נ ג ד
המשיבים:
1. שאול בוארון
2. יהודית בוארון
3. אורן בוארון
4. חב' א.ב. שיקום
5. זבולון מכלוף
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה מתייחסת לפסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 24.10.2013, שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטה של בית משפט השלום שביטל – לאחר דיון במעמד שני הצדדים – צו למניעת הטרדה מאיימת אשר ניתן במעמד צד אחד.
לאחר עיון בבקשה באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה.
המועד להגשת הליך של בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק. הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (ראו בש"א 1264/00
אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)).
לבית המשפט שמורה הסמכות להורות על הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אך זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". לאור השיקולים שנזכרו לעיל, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". כדברי כבוד השופט ג'ובראן : "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה ..." (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).
בענייננו, פסק-הדין של בית המשפט המחוזי נמסר למבקש, לדבריו, ביום 4.11.2013. מכאן שהיה על המבקש להגיש את ההליך הערעורי עד ליום 4.12.2013, אלא שהוא פנה לראשונה לבית משפט זה רק ביום 10.12.2013. מדובר באיחור שאינו זניח, ויודגש כי גם לבקשה שלפניי לא מצורפת בקשת רשות הערעור גופה, אלא מבוקשת ארכה להגשתה עד ליום 15.12.2013. המבקש מנמק את איחורו בכך שהוא מנהל בבתי המשפט, ללא ייצוג, הליכים רבים הקשורים כולם "בהתנכלות המשיבים ועיריית נתניה למבקש". כל אלה, כך נטען, מטילים עליו עומס כבד, ולכן לא עלה בידי המבקש להגיש את ההליך בזמן. ואולם, קשה לקבל כי עצם העובדה שהמבקש מנהל הליכים רבים תהווה כשלעצמה הצדקה להארכת מועד (בדיעבד), בפרט שעה שעסקינן בהליך נוסף המהווה "גלגול שלישי". ודוק: המבקש אינו טוען כי לא ידע מהו המועד שבו עליו להגיש את ההליך. המבקש גם אינו מסביר מדוע לא הגיש, לכל הפחות, בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקצובה בדין.
מעבר לאמור, אדגיש כי בית המשפט המחוזי אישר את החלטתו של בית משפט השלום, בפסק-דין שהוא בעיקרו עובדתי-פרטני. טענתו של המבקש, כי מתעוררת שאלה עקרונית-פרשנית בעלת נפקות כללית, מוטלת לכאורה בספק. מן הבקשה אף עולה כי המבקש מעוניין לצרף "ראיות חדשות" ולהוכיח שהמשיבים "ממשיכים להטרידו", אולם על פניו ספק רב אם ההליך של בקשת רשות ערעור הוא אכסניה הולמת לכך.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בטבת תשע"ד (17.12.2013).
גיא שני, שופט
ר ש ם