בש"א 8395/05 אפרים שוחט נ. "כלל" חברה לביטוח

ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל, במסגרתה נדחתה בקשת המערער להפחתת סכומי העירבון (שהועמד על 20,000 ש"ח) והאגרה, שהוטלו עליו במסגרת דנ"א 5678/05.

1.ביום 18.7.90, הגיש המערער לבית המשפט השלום בירושלים תביעה נגד מספר נתבעים, ובהם המשיבה (ת"א 10094/90), במסגרתה תבע תגמולי אובדן כושר עבודה המגיעים לו מכוחה של פוליסת הביטוח. בית-משפט השלום (השופטת א' פרוקצ'יה) דחה את תביעתו של המערער מחמת התיישנותה ואף דחה את הטענות לגופן.

2.על פסק דין זה הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 445/95). בפסק דינו מיום 6.11.96 דחה בית-המשפט (כב' השופטים ש' ברנר, מ' שידלובסקי-אור ו-ע' חבש) את הערעור מפאת התיישנות.

3.על פסק דין זה הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בקשה שנדחתה ביום 8.2.98 (הנשיא א' ברק). כן נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה האמורה.

4.ביום 11.8.02 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה חדשה כנגד המשיבה (ת"א 4245/02), במסגרתה ביקש סעד הצהרתי כי זכאי הוא לפדיון סכום של 20,464 ש"ח שנצבר לזכותו בפוליסת הביטוח.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם מדובר בשקלים ישנים או שמא בשקלים חדשים כאשר המערער הסתמך בטענותיו על אמירתו הבאה של בית-המשפט המחוזי במסגרת ע"א 445/95 האמור:

"המשיבה 3 הודיעה למערער בתאריך 14.6.84 על הפיכת הביטוח (על סכום ביטוח מופחת בסך 20,464 ₪ ) לביטוח חופשי מתשלום פרמיות..."

במועד גיבוש החיוב של חברת הביטוח לא נכנס עדין השקל החדש לשימוש, אולם במועד כתיבת פסק הדין בע"א 445/95 כבר נכנס לשימוש המטבע החדש. לטענת המערער, האמור בפסק הדין, קרי , השימוש בראשי התיבות "ש"ח" הוא הקובע בעוד שהמשיבה טענה שמדובר

בטעות קולמוס וכי הסכום שנצבר לטובת המערער הוא בשקלים ישנים.

ביום 19.1.03 התקיימה בפני סגן-הנשיא (כתוארו אז) י' צמח ישיבת קדם משפט בסיומה קבלו הצדדים את המלצת בית המשפט כי המערער יחזור בו מתביעתו, והמשיבה מצידה תוותר על הוצאותיה. בהמשך להסכמה זו נכתב בפסק הדין כי "נוכח הסכמת הצדדים, התביעה נדחית. אין צו להוצאות".

5.כחודש לאחר השתלשלות זו, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה טען כי הסכים לחזור בו מתביעתו בשל "לחץ בלתי סביר", שהפעיל, לדבריו, בית-המשפט על בא-כוחו, לחץ בו התקשה המערער לעמוד בשל מצב בריאותו הרעוע.

ביום 27.5.03 דחה בית המשפט (כב' השופט י' צמח) את בקשתו של המערער, בקובעו שנסיבות העניין, כפי שהובאו לפני בית המשפט במסגרת ישיבת קדם הערעור, העלו כי "תביעת המבקש מבוססת על שגיאת הדפסה ברורה, וכי סיכוייו לזכות בתביעתו קלושים, אם לא אפסיים" וכי המלצתו לבא כוחו של המערער לחזור בו מהתביעה נועדה לחסוך למערער את ההוצאות הכרוכות בניהולו של הליך סרק.

6.על החלטתו זו של בית המשפט הוגש ערעור לבית משפט זה, הוא ע"א 5914/03 . ערעור זה נדחה על ידי בית המשפט (השופטים ד' ביניש, א' לוי וא' חיות) ביום 1.5.2005.

7.בעקבות פסק דין זה הגיש המערער בקשה לדיון נוסף, היא דנ"א 5678/05 ובמסגרת הליך זה הבקשה שלפני.

8.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובמסמכים המצורפים לו, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. שניים הם התנאים למתן פטור או הפחתה של אגרה ועירבון; האחד, הוכחתו של מצב כלכלי שאינו מאפשר את תשלום הסכומים הללו והשני, סיכויי ההליך.

9.כב' הרשם דן ביכולתו הכלכלית של המערער לעניין תשלום האגרה והפקדת העירבון:

"המבקש אכן אינו מוכיח את מצבו הכלכלי די הצורך, וזאת אף בתשובתו לתגובת המשיבה, שכן אף מתשובה זו עולה הכנסה פנויה מסוימת ביד המבקש, ונוסף לה-תמיכת בני משפחה, אשר לא ברור מדוע דווקא לעניין העירבון לא יוכלו לסייע".

10.אפילו אניח לטובת המערער כי אין לו יכולת כלכלית אין מקום להתערב בהחלטת הרשם משום העדר סיכויי לכאורה להליך.

11.בשים לב לכך שמדובר בהליך של דיון נוסף שהוא, כדברי הרשם, "הליך נדיר שסיכוייו קלושים" וכן לעובדה שמספר ערכאות כבר נדרשו לעניין, ובכללן בית משפט זה, סבורה אני כי אכן מדובר בהליך שסיכוייו נמוכים, ובפרט לאור הדברים שציינה השופטת ביניש ב-ע"א 5914/03 האמור:

"בשולי הדברים נעיר כי המערער שב ומעלה את עניינו בערכאות, אף על פי שהחלטה סופית ניתנה עוד לפני שנים, והוא מתקשה להשלים עמה. לפנים משורת הדין, בחנו את עניינו משל היה זה ערעור בזכות. עתה עליו לראות בהחלטתנו סוף פסוק".

סיכומם של דברים, שני התנאים הדרושים להפחתת העירבון והאגרה אינם מתקיימים בעניינינו.

12.הערעור נדחה. המערער יפקיד את העירבון וישלם את האגרה תוך 20 ימים, אחרת ידחה או יימחק ההליך, לפני העניין, ללא התראה נוספת.