בש"א 8423/05 אלטורי מאג'ד נ. אריה חברה ישראלית לביטוחי רכב בע"מ

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת רשות לערער. לצורך בחינתה, אשרטט את הרקע לבקשה. המבקש נפגע בתאונה והגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לו בגינה לבית משפט שלום. בבית משפט השלום נקבע כי האירוע בו נפגע המבקש עונה על המונח "תאונת דרכים" כפי שמונח זה מוגדר בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1976. על החלטה זו, הגישה המשיבה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי אין לראות בתאונה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. בפסק דינו מיום 12.6.03 ביטל בית המשפט המחוזי את החלטת בית משפט השלום ודחה את התביעה כנגד המשיבה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור בפני בית משפט זה.

2.במסגרת בקשה לפטור מהפקדת ערבון אשר הגיש המבקש, העלתה המשיבה טענה כי ההליך הראוי היה להגיש בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, ומשלא נעשה כך במסגרת המועדים הקבועים בחוק, הרי שיש לדחות את הערעור. במסגרת החלטתו בעניין פטור מערבון, דן כב' הרשם ע' שחם בשאלה זו, וקבע בהחלטה מנומקת כי אין מקום למחוק את הערעור שכן לדעתו, בנסיבותיו של המקרה שלפניו, קיים ערעור בזכות. עוד הוסיף, כי לו סבר שלא עומדת למבקש הזכות לערער על החלטת הערכאה הקודמת, מדובר במקרה מובהק של אי בהירות בדין המצדיקה הארכת מועד כפי שביקש המבקש לחילופין, לשם הגשת בקשת רשות לערער.

בדיון שהתקיים בתיק ביום 30.6.04 בפני הרכב של שופטי בית משפט זה, נדחה הדיון בערעור על מנת להמתין למתן פסק דין ברע"א 418/03 וע"א 826/03. לאחר שניתנה הכרעה בתיקים אלה פנו הצדדים בבקשה לקיים דיון. חלף קיום הדיון, קיבלו הצדדים עותק פסק דין מיום 8.2.05 לפיו נדחה הערעור בשל אי הגשתו כראוי בדרך של בקשת רשות לערער. המבקש הגיש בקשה לבטל פסק דין זה לאור החלטת הרשם ע' שחם. פסק הדין בוטל והצדדים התבקשו לסכם טענותיהם בשאלת ההליך הראוי. בפסק דינו מיום 15.8.05 קבע בית המשפט העליון כי ההליך הראוי הוא בקשת רשות לערער ועל כן מחק את הערעור. בסוף החלטתו נקבע:

"אשר לבקשתו החילופית של המערער כי נעניק אורכה להגשת בקשת רשות ערעור ונראה את מועד הגשת הערעור כמועד הגשת בקשת רשות הערעור, הרי שעל בקשה זו להתברר בפני רשם בית המשפט, לאחר פתיחתו של הליך מתאים. יש להניח כי בדיון בבקשה זו יילקחו בחשבון גם הנסיבות המיוחדות של מקרה זה כפי שהדגיש בפנינו המערער".

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, אין ספק כי עבר זמן רב ממועד פסק דינו של בית משפט קמא עד הגשת הבקשה שבפני. כמו כן, נכון הוא כי המשיבה סברה מלכתחילה שההליך הנכון לתקיפת החלטת בית המשפט המחוזי הוא ערעור ברשות וכך אף הודיע בא כוחה לבאת כוח המבקש. אולם לטעמי, בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני, אין בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. כפי שניתן ללמוד מהחלטתו המנומקת של הרשם ע' שחם, היו רגליים לסברה כי מדובר במקרה דנא בערעור בזכות. אמנם, גישה זו לא התקבלה בסופו של דבר על ידי בית משפט זה, אולם בכך אין כדי לאיין את העובדה כי מדובר בטעות סבירה של באת כוח המבקש עקב אי בהירות בדין. כפי שנקבע בהחלטת הרשם ע' שחם, אף לדעתי די היה בכך כדי להעניק למבקש הארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער. פרק הזמן הארוך שחלף מאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא אכן ארוך, אולם אין בו כדי לשנות ממסקנה זו. ההלכה כיום היא שאין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (רע"א 9073/ 01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , תק-על 2002(1), 746). בענייננו, לאורך כל התקופה, למן הגשת הערעור ועד הלום, ידעה המשיבה כי המבקש אינו משלים עם החלטת בית המשפט המחוזי. יתרה מכך, דומה שלאחר שנתנה החלטת כב' הרשם ע' שחם, המשיבה השלימה עם האופן בו הוגש ההליך. היא לא ערערה על החלטת הרשם בעניין זה ואף ולא בקשה מיוזמתה את מחיקת ההליך. היא המשיכה לנהל את ההליכים בתיק כסדרם ואף התייצבה לדיון ביום 30.6.04 לצורך דיון בתיק לגופו של עניין. יוזכר, כי גם פסק הדין בו ביטל בית משפט זה את ההליך היה ביוזמת ההרכב שדן בתיק ולא ביוזמת המשיבה. בנסיבות אלא, חלוף הזמן לא יצר אצל המשיבה צפייה בנוגע לסופיות ההליכים. היא לא גיבשה צפייה כי היא לא "תוטרד" עוד בהליכים בסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים וחלוף הזמן לא יצר לה "חסינות" מפני נקיטת הליך נוסף על ידי המבקש. אשר לסיכויי הבקשה לרשות לערער, לא השתכנעתי כי בנסיבות העניין סיכויי הבקשה קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה.

התוצאה היא, כי המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך וזו תוגש תוך 15 ימים מעת המצאת החלטה זו.