פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8454/21
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש:
זוהר טל
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת השרון 14 בת גלים בע"מ
2. רוני גולדמן
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך
החלטה
ביום 11.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מאור ) את בקשת המבקש לפי פקודת בזיון בית המשפט אשר הוגשה בגדר ת"א 19056-10-17 (להלן, בהתאמה: הפקודה ו- החלטת בית המשפט המחוזי ). המבקש לא השלים עם החלטתו של בית המשפט המחוזי והגיש לבית משפט זה
ערעור בזכות על ההחלטה. בפסק-דינו מיום 18.11.2021 מחק בית משפט זה את הערעור על הסף (ע"א 7476/21 טל נ' חברת השרון 14 בת גלים בע"מ (18.11.2021) (להלן: פסק-הדין בערעור )). בפסק-הדין בערעור נקבע, בין היתר, כדלקמן:
"3.
דין הערעור להימחק לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולוּ מן הטעם שלא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 11.7.2021 מושא הערעור.
4.
הליך מכוח הפקודה מצוי 'בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי 'רגיל' להליך פלילי' (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 57, 49 (2004)). אופיו הדואלי של הליך זה בא לידי ביטוי, בין היתר, באופן שבו ניתן להשיג על החלטות המתקבלות במסגרתו. סעיף 8(1) לפקודה קובע בהקשר זה כי "צו המטיל עונש שניתן ע"י בית משפט מחוזי או בית משפט שלום עפ"י סעיף 6 יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". הוראה זו פורשה בפסיקה כך שמקום בו נעתר בית המשפט לבקשה למתן "צו המטיל עונש" לפי הפקודה, רשאי בעל הדין אשר כלפיו מופנה הצו להגיש ערעור פלילי בזכות. לעומת זאת, אם נדחית בקשה לפי הפקודה, ניתן להשיג על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור אזרחית (ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון (6.2.2007); בש"מ 1793/19 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ע"י המנהל דוד מיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (17.3.2019); משה קשת ביזיון בית-משפט - דיני אכיפת צווים שיפוטיים , 229-230 (2002); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי , 148-146 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 948 (מהדורה 13, 2020); באשר לסיווגם של מקרי ביניים שבהם התקבלה בקשה לפי הפקודה אך לא הוטלה סנקציה מפורשת, ראו: ע"א 4863/16 איי.די.איי חברה לביטוח נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (5.7.2016)).
5.
במסגרת ההחלטה מיום 11.7.2021, המצויה במוקד הערעור שלפנינו, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המערער לפי הפקודה. בנסיבות אלה ובהתאם לכללי הסיווג שנזכרו לעיל, מדובר בהחלטה שדרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור אזרחית, ולא באמצעות הגשת ערעור ללא נטילת רשות כפי שפעל המערער.
די בטעם זה כדי להורות על מחיקתו של הערעור דנן, וכך אנו מורים. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות."
בבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 9.12.2021, היינו שלושה שבועות לאחר מתן פסק-הדין בערעור, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. טענתו המרכזית של המבקש היא כי בית המשפט העליון, אשר קבע בפסק-הדין כי למבקש לא עומדת זכות ערעור על ההחלטה, רשאי היה לדון בערעור כבקשת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: תקנות סדר הדין ), וזאת תחת מחיקת הערעור, אך בחר שלא לעשות כן ובכך לא ניתן למבקש, לטענתו, יומו בפני בית המשפט. בנסיבות אלה סבור המבקש כי קמה הצדקה להאריך בדיעבד את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות אף בלא צורך להיזקק לתשובת המשיבים. ראשית, עצם העובדה שבית המשפט העליון בחר שלא לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין, מלמד כי ספק רב אם סיכוייו הלכאוריים של ההליך מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת. מכל מקום, וגם בהתעלם מן האמור, אין ספק כי נפלה טעות דיונית בכך שהוגש ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור. ואולם, טעות של בעל דין בנוגע לסיווג ההחלטה שעליה הוא חפץ להשיג, ובנוגע לדרך הערעור הנכונה, אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" למתן ארכה בדיעבד. כך במיוחד כאשר מדובר בבעל דין מיוצג. אכן, יש תמיד לבחון את הטעות שבה מדובר ואת סבירותה. כמו-כן יש לבחון את התנהלותו של המבקש, לרבות לאחר שהתברר כי טעה בסיווג ההחלטה. בענייננו, ספק אם הטעות בסיווג ההליך הייתה כזו שלא ניתן היה למנעה מראש על-ידי בדיקה ושקידה סבירה. זאת ועוד, וכאן עיקר: המבקש לא הסביר מדוע השתהה בהגשת בקשת הארכה דנן. הבקשה הוגשה, כאמור, שלושה שבועות תמימים לאחר שניתן פסק-הדין שמחק את הערעור. טעם זה מצדיק אף הוא את דחיית הבקשה.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בטבת התשפ"ב (12.12.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם