בש"א 8564/11 חנון ללום נ. רזקי מקלדי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט.

המבקש חפץ להשיג על החלטה של כבוד השופטת ח' לפין הראל, מבית משפט השלום בחיפה, לפסול את עצמה מלדון בהליך שבין הצדדים. ההחלטה ניתנה ביום 2.10.2011 והומצאה לבא-כוח המבקש ביום למחרת. בהתאם, ולפי תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המבקש להגיש את ערעורו לא יאוחר מיום 23.10.2011. בפועל הוגש הערעור – בצירוף בקשה להארכת מועד – ביום 20.11.2011, קרי: באיחור של קרוב לחודש (ובפועל, כחודש ומחצה לאחר מתן ההחלטה והמצאתה לעורך-הדין). זהו איחור ניכר ביותר, במיוחד בשים לב למהות ההליך ולפרק הזמן הקצר הנקוב בדין להגשת ערעור.

האם הוצג נימוק לאיחור ניכר זה – נימוק העולה כדי "טעם מיוחד"? איני סבור כך. המבקש מיוצג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, ולפי האמור בבקשה, בסמוך לאחר קבלת החלטתו של בית משפט השלום פנה עורך-דינו ללשכה לשם קבלת אישור להמשך הייצוג. כמו-כן ניסה עורך-הדין ליצור קשר עם המבקש עצמו, אך הדבר לא צלח. בדיעבד הסתבר כי המבקש החליף את מכשיר הסלולארי שלו, ושהה בבית אמו נוכח אירוע פטירה במשפחה.

הנסיבות המתוארות בבקשה מצערות; איני מתעלם גם מן העובדה שהמבקש מיוצג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, ומן הכלל שלפיו הצורך בהסדרת הייצוג של בעל-דין חסר אמצעים עשוי לעלות כדי "טעם מיוחד" למתן ארכה. אולם בענייננו, לא זו בלבד שהבקשה מנוסחת בכלליות וללא התייחסות מפורטת ומתוארכת

להשתלשלות העניינים, אלא שככל שניתן להבין מן הבקשה, האיחור הניכר נובע בראש ובראשונה מקשיי התקשורת עם המבקש. ככלל, תקלות ביחסי עורך-דין ולקוח אינן מהוות "טעם מיוחד". עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה יתכן שהיה מקום לנקוט גישה גמישה, ובלבד שהייתה נעשית פנייה מתאימה לבית משפט זה מבעוד מועד, או למצער הייתה מוכחת שקידה נאותה בכל הנוגע להגשת הליך ערעורי.

לא זה המצב. בענייננו, כך מסתבר, המבקש (באמצעות בא-כוח) פנה עוד ביום 23.10.2011 לבית משפט השלום, והבהיר כי הוא "מתנגד נחרצות לפסילה" וכי "בכוונתו לערער על ההחלטה". לאור הודעה זו של המבקש, החליט כבוד הנשיא רקם, ביום 24.10.2011, כי התיק ייקבע לתזכורת שופט ביום 6.12.2011. נשאלת אפוא השאלה: אם אפשר היה לפנות לבית משפט השלום ביום האחרון הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי, ולהודיע שם על הכוונה להגיש הליך כזה, מדוע לא נעשתה פנייה דומה לבית משפט זה – לא ביום 23.10.2011, ולא במשך כמעט חודש לאחר מכן? משלא מצאתי תשובה לשאלה זו; משהאיחור כה משמעותי; ומשצודק המשיב בטענתו כי הבקשה אינה כוללת התייחסות לפרטים רלוונטיים בהשתלשלות העניינים – אין בידי לקבוע כי מתקיים אותו "טעם מיוחד" למתן ארכה, כנדרש בדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אמנע ממתן צו להוצאות.