פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
בש"א 96 /
8581
בפני:
כבוד הרשמת השופטת אורית אפעל-גבאי
המבקשת
:
פנינה
גוז
נגד
המשיבים
:
1.
שמחה פינגנבויים
2.
מרדכי
פינגנבויים
3.
משה פינגנבויים
4.
כונס הנכסים הרשמי
בקשה
למתן ארכה להגשת ערעור
תאריך
הישיבה: כ"ט בטבת תשנ"ז (8.1.97).
בשם
המבקשת: עו"ד גד שילר
בשם
המשיבים 1 - 3: עו"ד נחמיה פליסר
בשם
המשיב 4: עו"ד שושנה אנקור-שניר
החלטה
הכלל הוא, כי "טעות שבחוק שגרמה לאיחור אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק להארכת המועד..." (ב"ש 748/86 וב"ש 527/86, ע"א 304/86 ב.ס.ט. חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נגד קיבוץ יפעת, פ"ד מ(4) 379, 384).
במיקרה שבפני, סברתי כי קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל ולאפשר הגשת הערעור באיחור, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית , תקנה 410 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- צפתה קיומן של נסיבות כפי שארע בענייננו, ועל-פי ההסדר שנקבע בה רשאי בית המשפט להחליט לדון בבקשה לרשות ערעור כבכתב ערעור. במיקרה זה פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה לעשות שימוש בתקנה האמורה, אך היה זה כבר לאחר מתן החלטה הדוחה את הבקשה לרשות ערעור. שנית , המבקשת גילתה דעתה בתוך התקופה שנועדה להגשת ערעור, כי היא אינה משלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי בדבר פירוק חברת הלחם בקרית גת בע"מ. היא אמנם עשתה כן בדרך דיונית שהתבררה מוטעית, אך מבחינת אינטרס המשיבים שלא להיות מוטרדים עוד בסכסוך שתם ונשלם, אין לומר שאינטרס זה הבשיל והתגבש בעובדות שנסקרו לעיל. כאמור, המבקשת גילתה דעתה בתוך המועד כי היא אינה משלימה עם ההחלטה של בית המשפט המחוזי, ובמצב דברים זה קשה לדבר על סופיות הדיון (השווה: בש"א 5778/94 מדינת ישראל נגד ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח', פ"ד מח(4) 872). שלישית , חשיבות הענין העומד לדיון, היינו, ההחלטה לפרק את חברת הלחם בקרית גת בע"מ, היא ראשונה במעלה מבחינת המבקשת. המדובר בחברה שהתאגדה בשנת 1962 וניהלה עסק של מאפיה בקרית גת. אביה של המבקשת והמשיבים 1-3 היו בעלי המניות בחברה. המבקשת קיבלה את המניות שהוחזקו בידי אביה מידיו, בעוד שהמשיבים עזבו את הארץ בראשית שנות השבעים. מבחינתה של המבקשת אשר ניהלה בפועל את החברה בעשור האחרון, המדובר בהחלטה בעלת חשיבות רבה.
שלושת הטעמים שנמנו לעיל הביאוני לכלל מסקנה, כי ישנה הצדקה במיקרה זה להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.8.96. עוד יש להוסיף, כי המבקשים לא השתהו ומייד לאחר קבלת ההחלטה הדוחה את הבקשה לרשות ערעור (החלטה מיום 25.11.96) הגישו את הבקשה שבפני (ביום 1.12.96).
סיכומם של דברים, המבקשת טעתה בבחירת הליך הערעור, ולטעות זו יש מחיר. יש לחייב את המבקשת בהוצאות, אך איני סבורה כי מחיר הטעות במיקרה זה צריך להיות אבדן זכות הערעור. אשר על כן, אני מורה למבקשת לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ש"ח.
הודעת הערעור תוגש תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה.
ניתנה היום, כ"ו באדר א' תשנ"ז
(5.3.97).
אורית אפעל-גבאי, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96085810.
Q02