בש"א 7445/98 בניני מידות בע"מ נ. עירית ירושלים

המבקשת כאן היא העותרת בעתירה מינהלית שהוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 16.9.98 החליט בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא צ' כהן) לדחות את העתירה בחלקה. על החלטה זו הגישה המבקשת, ביום 23.9.98, בקשת רשות ערעור, בה ביקשה מבית המשפט לקבל את הבקשה לרשות ערעור, ולדון בה כבערעור עצמו.

ביום 15.11.98 הגישו המשיבות בקשה למחיקת הבקשה לרשות ערעור, מן הטעם שהחלטת בית המשפט המחוזי היא במהותה פסק דין חלקי, הנתון לערעור בזכות, ולא היה מקום להגשת הבקשה לרשות ערעור. ביום 25.11.98 הוגשה בקשה זו, לשם הזהירות, כך שאם ייקבע כי אכן מדובר בפסק דין חלקי, והבקשה לרשות ערעור תידחה או תימחק, לא תימצא המבקשת קירחת מכאן ומכאן.

אף על פי שבדרך כלל אין טעות בחוק מהווה טעם להארכת מועד הקבוע בחיקוק, הרי בנסיבות דומות לאלו שנוצרו כאן, ניתנו בעבר החלטות המאריכות את המועדים להארכת ערעור. הנימוק העיקרי הוא כי במקרה זה הביעה המבקשת את דעתה, לפיה אין היא משלימה עם פסק הדין של בית המשפט קמא ובכוונתה לערער עליו, עוד לפני תום המועד להגשת הערעור. כתוצאה מכך, לא התגבשה זכותן של המשיבות שלא להיות מוטרדים על ידי המבקשת (בש"א 8581/96 פנינה גוז נ' שמחה פינגנבוים ואח' , תקדין עליון 97(1) 552; בש"א 1700/99 יצחק אורגד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם).

המבקשת כאן הגישה, כאמור, בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ואין לך גילוי דעת ברור מזה לכוונת המבקשת לערער.

לפיכך אני מאריכה את המועד להגשת הערעור, ומאפשרת הגשתו תוך 20 יום מהמצאת החלטה זו.

אשר להוצאות בקשה זו, לכאורה ראוי היה לחייב את המשיבות בהוצאות הבקשה כיוון שהחלטתי בניגוד לעמדתן. אולם מאחר שהמבקשת לא היתה נזקקת לאורכה אילו נקטה מלכתחילה בהליך הנכון, הרי שכפות המאזניים מאוזנות. אין צו להוצאות.