בש"א 8652/17 מנשה ארנון נ. שמעון אסייג

1.

בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בת"א 49606-04-17, המתנהל בבית משפט השלום באשדוד, עם הדיון בת"א 61915-03-17, המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

2.

לשיטת המבקשים, שתי התובענות מתנהלות בין אותם צדדים ומעוררות שאלות דומות של עובדה ומשפט, אשר נסובות סביב התחשבנות במסגרת מערכת יחסים עסקית בינם לבין המשיב. משום כך, נטען כי איחוד הדיון בהן יביא לייעול ההליכים ולמניעת הכרעות סותרות. בבקשתם מפנים המבקשים לתצהירו של המשיב שהוגש בתגובה לבקשה לעיכוב הליכים בתובענה המתנהלת בבית משפט השלום באשדוד, שבו מסר כי הוא אינו מתנגד לאיחוד התובענות. אשר לזהוּת בית המשפט שבו ראוי לנהל את הדיון המאוחד, סבורים המבקשים כי מאחר שתביעתם היא המוקדמת, ולאור כריתת הסכם השותפות בבני ברק ומושבם של רוב העדים באזור המרכז – יש להעביר את הדיון בתובענות לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לעמדתו, לא מתקיימים תנאיה של תקנה 7, וזאת משום שאין זיקה בין היסודות העובדתיים והמשפטיים אשר מקימים את החיובים הנטענים בתובענות, ואף אין זהות מלאה בין הצדדים. המשיב מבאר כי עניינה של התביעה אשר הוגשה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בטענה לקיומה של שותפות בין הצדדים; בעוד עניינה של התביעה אשר הוגשה בבית משפט השלום באשדוד בחובות שנצברו לכאורה בגין סחורות אשר סופקו למבקש 1. כמו כן מצביע המשיב על תביעות נוספות שהוגשו נגד המבקש בבית משפט השלום באשדוד, ומציין כי לא הועלתה ביחס אליהן כל טענה בדבר סמכותו המקומית של בית משפט זה. עוד גורס המשיב כי בית משפט השלום בתל אביב-יפו נעדר זיקות לתובענות, ומנגד – כי קיימות זיקות משמעותיות לבית משפט השלום באשדוד, ובהן מקום עסקו, מקום יצירת ההתחייבות בין הצדדים ומקום אספקת הסחורות. לבסוף, מבהיר המשיב כי אם יוחלט לאחד את הדיונים בתובענות, עמדתו היא כי יש לנהל את הדיון המאוחד בבית משפט השלום באשדוד.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, וכן בתיקי ההליכים במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כפי שנקבע לא אחת, אין הכרח כי תתקיים חפיפה עובדתית מושלמת בין התובענות או בין בעלי הדין על מנת שיאוחד הדיון, ודי בכך שלנוכח ההשקה העובדתית הקיימת ראוי כי בית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות (בש"א 7775/13 נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' חברת ק.א.א. השקעות ונדל"ן בע"מ (22.12.2013)). במקרה דנן, נחה דעתי כי ההשקה בין התובענות מספקת, באשר שתי התובענות נובעות ממסכת עובדתית משותפת, שעניינה מערכת היחסים העסקית בין הצדדים. עוד יצוין כי שתי התובענות מצויות בשלב דיוני מוקדם, מאחר שטרם התקיימו בהן ישיבות קדם-משפט. לבסוף אעיר כי מוקשית בעיניי התנגדותו הנחרצת של המשיב לבקשה, לנוכח הנכונות שהביע לקיום הדיון במאוחד במסגרת התצהיר שמסר.

5.

עם זאת, ביחס למקום שבו יתקיים הדיון המאוחד, מצאתי כי יש להיעתר למבוקש על ידי המשיב ולנהלו בבית משפט השלום באשדוד. טענותיהם של המבקשים לכריתת הסכם השותפות בבני ברק ולהימצאותם של עדים רלוונטיים באזור המרכז נטענו בעלמא, והן נעדרו תמיכה בראיות או בתצהיר מטעמם. ראוי להפנות בהקשר זה להחלטתו של בית משפט השלום באשדוד מיום 1.8.2017, אשר דחה את טענת המבקשים לחוסר סמכות מקומית בשל היעדר תצהיר. משלא השכילו המבקשים ליישם הערה זו במסגרת בקשה שלפניי, ומשפעלו שלא כאמור בהנחיה מס' 12 של נשיאת בית המשפט העליון, אשר מורה על צירוף תצהיר לבקשות על פי תקנה 7 – אין בידי לקבל את עמדתם. המשיב, מנגד, עמד היטב על זיקותיה ההדוקות של מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים לאשדוד, ואף ניאות להצהיר על כך במסגרת ההליכים בערכאות דלמטה. לנוכח האמור, שוכנעתי כי מרב זיקותיהן של התובענות נוטה לבית משפט השלום באשדוד, ולפיכך מורה אני על קיום הדיון המאוחד בהן בבית משפט זה.

6.

אשר על כן, הדיון בת"א 61915-03-17 יועבר לבית משפט השלום באשדוד ויאוחד שם עם הדיון בת"א 49606-04-17.