בש"א 867/08 אמנון אבן טוב נ. מפעל הפיס

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן ביום 20.12.2007 בהעדר הצדדים. בפסק הדין סולקה על הסף תביעת המבקש כנגד המשיב, שהתבססה על הטענה כי משחק ה"צ'אנס" שמפעיל המשיב עלול להפוך את המשתתפים בו למהמרים כפייתיים. בד בבד נדחתה בקשת המבקש לאישור התובענה כתביעה ייצוגית. ההליך סולק על הסף בקביעה כי עילת התביעה של המבקש התיישנה.

2.הבקשה שלפניי הוגשה ביום 28.1.2008. נטען בה כי המבקש, שהינו "מהמר כפייתי" הוא חסר אמצעים, והוא טעה לחשוב שיש בכוחו להתמודד בעצמו עם המערכה המשפטית העומדת בפניו וכעת הוא מבקש כי תינתן לו האפשרות להיוועץ בשרותם של אנשי מקצוע לצורך הגשת הערעור. לדבריו, בימים אלו הוא מצוי במשא ומתן עם מספר עורכי דין, אך לאור מסת החומר הרב, מורכבות הנושא והצורך לעמוד במחויבויות הכספיות הנדרשות, הוא זקוק לארכה של 3 חודשים. המשיב מתנגד לבקשה.

3.הארכת מועד להגשת ערעור טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקש לא הצביע על טעם ממשי, שעשוי להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. אמנם, כאשר מדובר במבקש דל אמצעים, אשר נזקק לארכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי, הרי שנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לבסס אותו "טעם מיוחד" הנדרש לצורך הארכת מועד (ראו, בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון , פ"ד נד(4) 702; בש"א 5591/04 רונן יורם נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2004(2), 3265). אך אין מדובר בכלל המופעל באופן אוטומטי ובכל מקרה מופעל שיקול דעת פרטני, בשים לב לכלל נסיבות העניין.

4.במקרה שלפניי, המבקש זקוק לארכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי לא בשל דלות כלכלית אלא בשל סברתו הקודמת כי יוכל לנהל את ההליכים המשפטיים ללא ייצוג מקצועי. במצב דברים זה, לא עומד לזכותו אותו "טעם מיוחד", שכן בעל דין הבוחר לייצג את עצמו חלף פנייה לייצוג משפטי מקצועי (בין אם הייצוג ניתן על ידי עורך דין פרטי ובין אם על ידי הלשכה לסיוע משפטי), נוטל את הסיכון הכרוך בכך. יתרה מכך, הטענה בדבר הצורך להסדיר ייצוג משפטי הועלתה בצורה כללית ביותר, ללא הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוסדר הייצוג עד כה. בבקשה - שאינה נתמכת בתצהיר - לא ניתן כל פירוט לגבי מועדי הפניות לעורכי דין ולגבי השלב בו נמצאים מגעיו של המבקש עימם. העדר הפירוט בולט במיוחד נוכח העובדה כי מאז ניתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה חלף למעלה מחודש ימים. כמו כן, מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא שוכנעתי כי מדובר בהליך סבוך ומורכב בצורה יוצאת דופן, שיש בה כדי להצדיק ארכה כה ממושכת להגשת הערעור. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי הבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך והמועד הוארך באופן ארעי, כך שלמשיב לא נוצרה ציפייה לסופיות הדיון, אני מאפשרת למבקש להגיש ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בגין בקשה זו בסך 500 ₪.