בש"א 867/12 שלמה שהרבני נ. שלמה שי ואח'

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.12.2011. לפי האמור בבקשה, פסק-הדין התקבל אצל בא-כוחו (הקודם) של המבקש ביום 14.12.2011, ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור הוא 29.1.2012. בתאריך זה הוגשה הבקשה שלפניי, למתן ארכה עד ליום 11.3.2012.

אומר מיד כי הנימוק המובא לאי-הגשת הערעור במועד, במקרה זה, נימוק חלש הוא. לפי הנטען בבקשה ובתצהיר, "בסוף חודש דצמבר 2011" פנה המבקש לעורך-דינו הנוכחי (ייפוי כוח ניתן רק ביום 26.1.2012). לפי הוראת בא-כוחו הנוכחי פנה המבקש למשרד בא-כוחו הקודם לשם קבלת החומר הדרוש לידיו, אך למרות בקשות רבות, רק ביום 26.1.2012 הוזמן למשרד עורך הדין לקבלת החומר. המבקש, לדבריו, לא בדק את החומר באותו מעמד "בשל הלחץ הרב בו היה שרוי", ורק כשהגיע למשרד עורך-דינו הנוכחי התברר שקיבל לידיו מסמכים חלקיים בלבד. או-אז פנה המבקש למשרד בא-כוחו הקודם, והובטח לו כי התקלה תתוקן.

הסברים אלה – מוקשים. מעבר לכך שהמבקש אינו מציג ולוּ פנייה אחת למשרד בא-כוחו הקודם, ואינו נוקב בתאריך שבו פנה לראשונה, לא שוכנעתי כי המבקש פעל בשקידה סבירה לקיום המועדים שבדין. יש לזכור כי הנחת המוצא היא שבעל-דין נדרש לקיים את המועד הקצוב בדין, והארכת המועד מותנית בקיום "טעם מיוחד". לעניין זה נפסק כי "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה ..." (דברי כבוד השופט ס' ג'ובראן בבש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם, 30.3.2011)). בענייננו, מתברר כי התקופה הקצובה בדין להגשת ערעור – 45 ימים – לא נוצלה כלל, ומסתבר כי המבקש הגיע למשרד בא-כוחו הקודם לשם קבלת החומר רק ביום 26.1.2012 – ברגע האחרון ממש (וגם אז לא בדק מה נמסר לו). עיכוב זה נעוץ כל-כולו ביחסים שבין עורך-דין ללקוח, ובדרך-כלל עניינים שכאלה אינם נחשבים נסיבות המצויות מחוץ לשליטתו של בעל-הדין. יתר על כן, לא ברור מה עשה המבקש לכל אורך התקופה, כששעון החול הלך ואזל. האם הוא ועורך-דינו פנו באופן רציני למשרד עורך-הדין הקודם בציינם שהזמן דוחק? האם פעלו לקבלת המסמכים בדרך אחרת, למשל באמצעות צילומם מתיק בית המשפט או מ"נט המשפט"? לשאלות אלה לא מצאתי מענה.

בנסיבות אלה שקלתי לדחות את הבקשה מכל וכל. עם זאת, מכיוון שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור – באופן שממזער את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד – ומכיוון שמדובר בהליך של ערעור בזכות, החלטתי כי האיזון הראוי מצוי במתן ארכה קצרה ובהכפפת הארכה לתשלום הוצאות בקשה זו. אני קובע אפוא כדלקמן: המבקש יוכל להגיש את הערעור עד ליום 16.2.2012. תוך אותו מועד ישלם המבקש לכל אחד מהמשיבים שהגישו תגובה לבקשה – עו"ד רפאל פרקש ורו"ח יהודה פרקש – שכר טרחת עורך-דין בסך של 3,500 ₪. מובהר בזאת כי הגשת אישור על ביצוע התשלום מהווה תנאי לקבלת ההליך לרישום .

המבקש יציין את דבר הארכה בפתח הערעור שיוגש, אם יוגש, ויצרף עותק של החלטתי-זו.

החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.