פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8672/18
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. מוטי בן ארצי - עו"ד
3. כונס הנכסים הרשמי
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.6.2018 (פש"ר 30109-04-17; כבוד השופט א' באומגרט ).
2.
השתלשלות העניינים הדיונית פורטה בפסק דיני מיום 19.11.2018 בע"א 6055/18 ולכן אחזור על עיקרי הדברים.
3.
ביום 16.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו כינוס שניתן בעניינו של המבקש (להלן: פסק הדין ). כשבועיים לאחר מכן, ביום 3.6.2018, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין (להלן: בקשת הביטול ) וביום 27.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול כאמור (להלן: ההחלטה ). המבקש הגיש ערעור על ההחלטה אולם זה נמחק בפסק דיני בע"א 6055/18 בו קבעתי כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הוא באמצעות קבלת רשות ערעור.
4.
על רקע השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, הגיש המבקש ביום 9.12.2018 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד נבע מהצורך לקבל אישור מטעם הלשכה לסיוע משפטי להרחבת המינוי של בא-כוחו. כך נטען כי כבר ביום 25.11.2018, מספר ימים לאחר מתן פסק דיני בע"א 6055/18, פנה בא-כוחו ללשכה לסיוע משפטי בבקשה להרחבת המינוי, וכי אישור נתקבל ביום 29.11.2018. מספר ימים לאחר מכן, ביום 9.12.2018, הגיש המבקש את הבקשה להארכת מועד שבכותרת. מכל מקום, טוען המבקש כי מדובר באיחור של "חודשים בודדים" וכי נוכח חשיבות ההליך יש להיעתר לבקשתו להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור.
5.
לא ראיתי להיעתר לבקשה. המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשת הביטול הוא יום 6.9.2018 (בהתחשב בפגרת הקיץ) כך שהלכה למעשה הבקשה שבכותרת הוגשה מספר חודשים לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. מדובר באיחור ניכר שמקורו בטעות של המבקש, אשר חלף הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת הביטול הגיש ערעור. האם יש בטעות זו להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור? סבורני כי התשובה לשאלה זו שלילית.
6.
ככלל, טעות שבדין אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכת מועד להגשת הליך ערעורי. בענייננו הבקשה לא כוללת כל הסבר כיצד נגרמה הטעות אשר הובילה להגשת ערעור בזכות חלף בקשת רשות ערעור ואילו מאמצים נעשו על מנת להימנע מטעות זו. בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהמבקש מיוצג, אין בידי לקבוע כי הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו: בש"מ 6229/11
דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.1.2012)).
7.
חיזוק למסקנה זו מצאתי גם בסיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אשר אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר. על פני הדברים עולה כי בקשת רשות הערעור מעלה, הלכה למעשה, טענות כנגד פסק הדין עצמו, על אף שהמועד להשיג עליו חלף זה מכבר (ראו והשוו: בש"א 2611/11
ביטון נ' איצקוביץ , פסקה 3 (7.4.2011)).
8.
הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות הנאמן ובהוצאות כונס הנכסים הרשמי בסך של 750 ש"ח לכל אחד.
ניתנה
היום, ט' באדר א התשע"ט (14.2.2019).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת