בש"א 8689/11 עפרה רוה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור פסלות. ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה עוד ביום 20.11.2011.

בהמשך להחלטות שניתנו על-ידי עד כה בהליך שבכותרת – שבהן פורטו נסיבות הרקע – ולאחר שהמשיבה מסרה את תגובתה שבה היא מתנגדת למתן הארכה, בחנתי שוב את כל המסמכים שבתיק ובאתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן הארכה המבוקשת.

אומר מיד: אילו פעלה המבקשת בשקידה ראויה וסבירה להשגת פרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא – המתעד את ההחלטה בבקשה הפסלות – ולעדכון בית משפט זה בנדון, יש להניח כי בקשתה למתן ארכה הייתה נבחנת בחיוב. אולם, לא זה המצב בענייננו. המבקשת לא הגישה לבית משפט זה כל הודעה בטרם ניתנה החלטתי מיום 22.1.2012, ומסתבר שגם לא ביררה מה עלה בגורל ההליך שבכותרת ומדוע לא ניתנה בו החלטה. זאת ועוד: המבקשת הדפיסה את פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום (ובו ההחלטה בבקשת הפסלות) רק ביום 7.2.2012 – קרי: כחודשיים ומחצה לאחר הגשת ההליך שלפניי – וצירפה את הפרוטוקול לתיק שבכותרת רק ביום 19.2.2012 (בעקבות החלטתי מיום 22.1.2012). לא מיותר לציין בהקשר זה כי בדיון בבית משפט קמא מיום 20.11.2011 נמסר למבקשת שתמלול ההקלטה יהיה מוכן תוך 10 ימים.

יובהר: ככלל, בעל-דין אינו רשאי להגיש לבית המשפט הליך – לא כל שכן הליך של בקשה למתן ארכה – בשיטת "שגר ושכח". בעל-דין גם אינו רשאי לבקש ארכה לצורך השגת פרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא, ולאחר-מכן לשבת בחיבוק ידיים פרק זמן ארוך ולא לברר אם הפרוטוקול הופק. דברים אלה מקבלים משנה תוקף כשמדובר בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור פסלות , שהרי המועד הקצוב בדין להגשת הליך מסוג זה הוא קצר במיוחד – ולא בכדי. כמובן, המבקשת אינה אחראית לתקלה שארעה במזכירות בית משפט זה, אך היא בהחלט אחראית להתנהלותה-שלה, וגם בהתחשב בהיותה בלתי-מיוצגת, לא מצאתי בהודעותיה טעם מספק ומבוסס למתן ארכה – היום.

לבסוף אציין, בזהירות הראויה, כי סיכויי ההליך הערעורי לגופו אינם נחזים להיות גבוהים במידה התומכת במתן ארכה.

ער אני לבקשת המשיבה לפסוק לה הוצאות, אולם בנסיבות העניין אמנע מכך. הבקשה נדחית, אפוא, ללא צו להוצאות.