בש"א 873/98 רלה וינשטיין נ. ברוך ליברמן-עו"ד

1.ערעור על החלטת הרשמת, השופטת מיכל אגמון בבש"א 7716/97, מיום 25.1.98, לפיו נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת אפעל-גבאי מיום 25.11.97. הערעור מתייחס הן לגוף ההחלטה והן לחיובה של המערערת בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ש"ח (2,500 ש"ח לכל משיב).

2.בערעורה מגוללת המערערת מסכת סבוכה של תביעות והליכים שהיא מנהלת נגד גורמים שונים. עיקר טענתה מתמקד בשני ראשים: האחד - כי עקב מעשיהם ומחדליהם של המשיבים הורע מצבה הכלכלי ועקב זאת מהווה חיובה בהפקדת ערבון (החיוב שבגינו הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור) משום הכבדה רבה עליה; והשני - כי המשיבים 1, 2 ו- 4 כלל לא הגיבו על הבקשה נשוא הערעור, כך שלא היה מקום לזכותם בתשלום הוצאות (לטענת המערערת, המשיב 3 אכן הגיב לבקשה אחרת שלה - אך לא לבקשה נשוא הערעור ולפיכך אף הוא אינו זכאי להוצאות). בשולי ערעורה, טוענת המערערת כי הרשמת שגתה גם בגוף החלטתה, בדחותה את הבקשה להארכת מועד.

3.המשיבים 1, 2 ו- 4 , שהשיבו לערעור, אינם חולקים, למעשה, על טענת המערערת באשר לכך שלא השיבו לבקשה נשוא הערעור, אך לטענתם, מטריחה אותם המערערת במספר רב של הליכים המתנהלים בערכאות שונות, ומטעם זה ראוי לחייבה בהוצאותיהם.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, שדין הערעור להידחות, ככל שהוא מתייחס להחלטת הרשמת לגופו של עניין. החלטת הרשמת באשר לדחיית הבקשה להארכת מועד מנומקת ומעוגנת כדבעי בדין הקיים, ולא נמצא בטיעוני המערערת דבר שיצדיק סטייה מהלכות אלה. עם זאת, משלא הוגשה תגובת המשיבים 1, 2, ו- 4 לבקשה זו, לא מצאתי מקום לזכותם בהוצאות. לא כך באשר למשיב 3: כעולה מהערעור שבפני הגישה המערערת ארבע בקשות שונות לרשמת. בקשות אלו כרוכות זו בזו, משיקות זו בזו, ובמקטעים מסויימים אף חופפות זו את זו. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשמת לחייב את המערערת בהוצאות המשיב מס' 3, אף שתגובתו (עליה הסתמכה הרשמת בהחלטתה) נוגעת, על-פי כותרתה, לבקשה אחרת שהגישה המערערת.

סיכומו של דבר: הערעור על החלטת הרשמת מתקבל, במובן זה בלבד שחיובה של המערערת בהוצאות המשיבים 1, 2 ו- 4 מתבטל. יתר חלקי החלטתה של הרשמת נותרים בעינם.