בש"א 7716/97 רלה וינשטיין נ. ברוך ליברמן-עו"ד

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת אורית אפעל-גבאי מיום 25.11.97, לפיה חויבה המבקשת בהפקדת ערובה על סך 10,000 ש"ח (ערבות צד ג') לשם הבטחת הוצאות המשיבים בערעור.

הטעם העיקרי שמעלה בא כוח המבקשת הוא כי המבקשת לא היתה מיוצגת על ידי עורך דין בבקשתה לפטור מערבון, ובא כוחה התוודע להליך זה בסמוך להגשת הבקשה להארכת מועד. נימוק נוסף שמעלה בא כוח המבקשת היא כי הערעור מעלה סוגיה חוקתית חשובה והיא האפשרות לדחות את התביעה בשל אי הפקדת ערבון. לטענת בא כוח המבקשת סוגיה זו לא הועלתה בדיון בשל כך שהמבקשת, כאמור, לא היתה מיוצגת.

טעם שלישי הוא הספק שהיה לבא-כח המבקשת בשאלה האם ההליך הנכון הוא בקשה לעיון מחדש בהחלטה, או שמא הגשת ערעור. ספק כאמור אינו עילה להארכת מועד, (ר' י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית, 1995, ס' 684 בעמ' 891) מה גם שהמבקשת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה, בקשה שנדחתה על ידי כב' הרשמת א' אפעל-גבאי ביום 28.12.97.

המשיבים מתנגדים לבקשה להארכת מועד. באת-כוח המשיב 3, בתגובה לבקשה לתיקון כתב הערעור, טוענת כי מדובר, שם, למעשה, בבקשה להארכת מועד ומציינת כי הארכת מועד שנקבע בחיקוק תנתן רק מטעמים מיוחדים שירשמו.

לטענתה עצם העובדה שהמבקשת לא היתה מיוצגת על ידי עורך דין בעת הגשת הערעור לא מהווה כשלעצמה טעם מיוחד כאמור להארכת המועד. המבקשת, לטענתה, יכולה היתה לשכור שירותיו של עורך דין קודם לכן. כן מציינת באת כוח המשיב מס' 3 כי המבקשת נהלה הליכים רבים מאד בבתי המשפט לעיתים כשהיא מיוצגת ולעתים כשלא, על כן היתה מודעת לאפשרות לשכור שירותיו של עורך דין וליתרונות ולחסרונות שיש בייצוג כאמור.

אשר לטענה כי הערעור מעלה טענה חוקתית חשובה טוענת באת כוח המשיב 3 כי קיימת פסיקה עניפה לפיה אין בעצם חשיבות הענין כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד.

הדין בענין זה עם המשיבים. המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת קבוע בחיקוק, וככזה, יש צורך בטעם מיוחד כדי להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-), זאת כדי לתת משקל לכלל של סופיות הדיון. המבקשת לא הראתה טעם מיוחד כאמור.

אשר לעובדה שהמבקשת לא היתה מיוצגת, עובדה זו, כשלעצמה, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. (ר' ב"ש 488/82 בנישו נ' בנישו . פ"ד לו(4) 727, 728). בבקשה להארכת מועד לא מצוין מדוע המשיבה לא היתה מיוצגת מזה, וכן לא מצויין מה הנזק שנגרם לה מכך שלא היתה מיוצגת.

אשר לחשיבות הענין שבערעור, כפי שמציינת בצדק באת כוח המשיבה 3, אין בחשיבות הענין לשמש טעם מיוחד להארכת מועד (ר' למשל ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן פ"ד י"ד 1538, 1540; ע"א 15/67 זלצר נ' זלצר פ"ד כ"א (2) 694 שם נאמר כי חשיבות הענין לא יכול שתהווה טעם מיוחד: "שאם לא תאמר כן, יהיו לך שני קני מידה להארכת מועדים, אחד לגבי משפטים המעלים שאלה תשובה ואחד לגבי משפטים אחרים, וכזאת לא ייתכן" שם, בעמ' 698; כן ראה: ב"ש 15/68 פ"ד כ"ב (1) 463) בש"א 1424/90 מנהל העזבון הזמני נ' שוורץ

פ"ד מד(3) 369, 372).

הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. המבקשת תשלם את הוצאות המשיבים בבקשה בסך 2,500 שקלים לכל אחד מהמשיבים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.