בש"א 3563/98 ויקטוריה עובדיה נ. עזבון המנוח יעקב עובדיה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת, השופטת אורית אפעל-גבאי מיום 14.5.98, לפיה נדחתה בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

בבקשה נטען, כי המבקשת הינה אנאלפבתית, זקנה תשושה ועיוורת, ובנה הרב מצליח עובדיה, הוא העושה מלאכתה בנידון. בשל עובדות אלה, היה עליו להסביר למבקשת את הצורך בהגשת ערעור על החלטת הרשמת, אולם הדבר נתעכב משני טעמים: האחד, בשל קשיי הבנתה של המבקשת מחמת מצבה הגופני והרוחני החמור. השני, בשל מצבו הבריאותי של בנה, הרב מצליח, שהינו אחרי התקף לב. לבקשה צורפו תצהיר של הרב מצליח וכן תעודה רפואית מחודש פברואר 98.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הטענה שבנה של המשיבה היה מטפל בענייניה נטענת בבקשה זו בפעם הראשונה. כמו כן לא צורפו לבקשה להארכת מועד מסמכים רפואיים המראים כי בנה של המבקשת היה חולה עד כדי כך שלא היה מסוגל ליתן הוראות לעורך דינה של המבקשת ולא היה מסוגל להסביר לה את החלטת כב' הרשמת כדי לקבל הסכמתה להגשת ערעור. מוסיפים המשיבים, כי לא צורף כל תצהיר מטעם המבקשת עצמה על מצבה ועל כך שאינה מסוגלת לדאוג לענייניה, באופן ישיר עם עורך דינה. כמו כן, לא נטען שהיא חסויה או פסולת דין ולא צורף שום מסמך רפואי על כך.

הדין בענין זה עם המשיבים. המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת קבוע בחיקוק, וככזה, יש צורך בטעם מיוחד כדי להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). המבקשת לא הראתה טעם מיוחד כאמור.

אשר לעובדה הנטענת בבקשה שמצבה של המבקשת אינו מאפשר לה לדאוג לענייניה הרי שלא צורפה כל תעודה אשר תתמוך בטענה זו, אף לא תצהיר של המבקשת למרות שלטענת המשיבים, תצהירים של המבקשת הוגשו במסגרת בהליכים קודמים.

אשר לעובדה כי בשל מצבה האמור, וקשיי הבנתה של המבקשת נתעכבה הגשת הערעור, הרי שעובדה זו כשלעצמה, אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד (ע"א 8144/96 אבייב נ' אבייב , תק-על, כרך 97(3) עמ' 406 שם לא הוכר טעם דומה לצרוך הארכת מועד להפקדת ערבון). הבקשה אינה מפרטת מדוע קשיי ההבנה הנטענים של המבקשת גרמו לאיחור בהגשת הערעור.

אף במצבו הרפואי של בנה של המבקשת אין כדי להוות טעם מיוחד. התעודה הרפואית שצורפה הינה מחודש פברואר 98 ואילו החלטת הרשמת ניתנה בחודש מאי 98.

גם אם תתקבל הטענה כי המבקשת יכלה לפעול אך בעזרתו של בנה, הרי שלא שוכנעתי שמצבו הרפואי היה חמור כל-כך בחודש מאי 98, שמנע ממנו מלטפל בענין (בש"א 66/87 ממן נ' קעטבי , פ"ד מא (3), עמ' 45).

לענין הטענה כי בעתירה לדיון נוסף, שהבקשה הראשונה להארכת המועד התייחסה להגשתה, מועלות שאלות נכבדות בעלות חשיבות כללית. ראשית, כטענת המשיבים, פסק הדין בערעור לא קבע כל קביעה משפטית או הלכתית אלא קביעה עובדתית גרידא. שנית, אין בחשיבות הענין כדי לשמש טעם מיוחד להארכת מועד (ראו: בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן, עו"ד , תק-על, כרך 98(1), עמ' 135).

לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת נדחית.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיבים בבקשה בסך 1,000 ש"ח.