פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א 8470/01 - א'
בפני:
כבוד הרשם בעז אוקון
המערער
:
בן
עמי יעקב
נגד
המשיבים
:
1.
ל.א.ד.ו חב' קבלנית בע"מ
2. אליעזר טוטחני
3. שמעון זאנגי
4. אפרים חלבי
5. בירנבום ישעיהו
6. קרשנבאום מאוריציו
7. דוד אלחדד
8. דורי חיים
בקשה למתן הוראות
בשם
המערער: עו"ד יהושע שחם
החלטה
זוהי בקשה להארכת מועד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת פלפל). פסק הדין הומצא למבקש ביום 21.8.01, והבקשה הוגשה ביום 31.10.01. הבקשה אינה כוללת כתב ערעור, והמבקש עותר לארכה נוספת של שבועיים שלושה.
המבקש סומך את הבקשה על הטעמים הבאים: עורך דינו נסע לחו"ל מיד עם קבלת פסק הדין, המבקש ניסה לשכנע בעל דין נוסף, הוא המשיב 8, להגיש ערעור (ואותו בעל דין לא התרצה), וכן מחלותיו הגורמות לכך שיוכל לתפקד רק "מספר שעות קטן ביום".
המשיבים, למעט משיב 8, מתנגדים לבקשה.
הבקשה אינה מגלה טעם מיוחד למתן ארכה. אין בה ולו בדל של הסבר לשאלה מדוע לא פנה המבקש לבית המשפט מבעוד מועד לצורך קבלת ארכה. כידוע נסיבות אישיות, ידועות וצפויות, אינן עולות כדי טעם מיוחד, לרבות היות בעל הדין נעדר השכלה (בש"א 445/99 אורגד נ' מנורה , דינים עליון נה 710), חשוף לקשיי הבנה (בש"א 3563/98 עובדיה נ' עיזבון המנוח עובדיה ) ואף נטול ייצוג (ב"ש 488/82 בנישו נ' בנישו , פ"ד לו(4) 727, 728). המבקש ידע על הקשיים הרובצים לפתחו מראש, ועל כן היה עליו לפנות מראש בבקשה להארכת מועד.
זאת ועוד, המבקש לא הצביע על נבצרות להגשת ערעור במועד, או אפילו על הכבדה של ממש. נסיעת עורך הדין לחו"ל ואפילו כאבי הגב מהם סבל המבקש, כמו קשיים פיזיים אחרים, לא נמשכו כל התקופה, ולא מנעו ממנו להערך להגשת הערעור.
לעניין זה, המבקש אינו יכול להיוושע גם מהעובדה כי מדובר באיחור קצר מועד. קביעת עקרון שחיקה לפי ימי איחור, עלול להוביל למדרון חלקלק בנוגע לשמירת המועדים. עמד על כך כב' הרשם זולטי בבש"א 1196/00 מנהל מס שבח מקרקעין נ' א.ב.ח.ש בע"מ. הוא אומר שם :
הואיל והמועד להגשת ערעור קבוע בדין נדרש "טעם מיוחד" להארכתו (וראו: תקנה 528
לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). כבר נקבע לא פעם, כי טעות במניין הימים אינה מקימה טעם מיוחד מעין זה (וראו: ב"ש 587/86 סח'ל בשארה נ' סוריה אבו עטא, פ"ד ’ מ(4) 9) ... אכן, המבקש הצביע על דוגמאות (ספורות) למקרים בהם סטה בית המשפט מהלכה זו... אין ספק שהעיסוק באיחור של יום אחד ובפרט בנסיבות של טעות חישובית, שאינה מצביעה על חוסר תום לב או רשלנות, מעורר קושי. מטעם זה גם נכתבות ההחלטות בעניין זה באריכות יחסית. אולם לא מצאתי מקום לסטות מן הפסיקה העכשווית בנושא. מה גם שהכרה בטעות חישובית כ"טעם מיוחד" עלולה להביא להארכה מעט-אוטומטית של מכלול המועדים ולשחיקת הכללים הנוגעים לעניין זה .
התוצאה היא שהבקשה נדחית.
ניתנה היום ז' בכסלו תשס"ב, 22 בנובמבר 2001.
בעז אוקון, רשם
ש
ו פ ט