בש"א 8867/13 אביב ושות' חברה לעבודת ציבוריות ועבודות בנין בע"מ נ. אחים דו

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.11.2013.

המבקשות לא ציינו מתי פסק הדין הומצא לידיהן (ומעיון באתר "נט המשפט עולה כי זה הומצא לבא-כוחם ביום 26.11.2013), אך גם אם נמנה את מועד הגשת הערעור למן מועד מתן פסק הדין, הרי שהבקשה הוגשה יומיים לפני חלוף המועד להגשתו. בבקשה צוין כי זו מוגשת "למען הזהירות", והמבקשות עותרות בה למתן ארכה של תשעה חודשים (עד ליום 1.10.2014), שכן לטענתן בשלב זה אין באפשרותן לדעת האם פסק הדין, בו נמחקה תביעה שהגישו ובתוך כך נדחתה בקשתן לפיצול סעדים, אכן תפגע ביכולתן לממש את זכויותיהן, וכן טרם התגבש היקף הנזק שנגרם להן מהתנהלות המשיבות (בין היתר נוכח תביעה לפירוק שיתוף המתנהלת בין הצדדים ואשר טרם באה אל סיומה). כן טוענות המבקשות כי לא ייגרם למשיבות כל נזק מקבלת הבקשה.

2.

המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן מדובר בבקשה שהיא בבחינת שימוש לרעה בהליכים משפטיים, וכי המבקשות אינן יכולות לשמור לעצמן את האפשרות להגיש ערעור תקופה ארוכה תוך פגיעה באינטרס שלהן לסופיות הדיון. עוד נטען כי אין כל קשר בין התביעה לפירוק השיתוף לבין פסק הדין נשוא ההליך דנן. לבסוף נטען כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר מצאתי כי אין מקום לקבל את הבקשה במלואה.

ככלל בעל דין המבקש להשיג על החלטה נדרש לעשות כן בתוך המועד הקבוע לכך בדין. העובדה שלטענת המבקשות הגשת הערעור עשויה להתייתר, בשל התפתחויות עתידיות ביחסים ובהליכים שבין הצדדים, אינה יכולה להוות טעם המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין, וודאי שלא לתקופה הממושכת אשר נתבקשה (תשעה חודשים). יצוין בהקשר זה כי הפסיקה אמנם הכירה בכך שבנסיבות מסוימות בהן ההכרעה בהליך אחר התלוי ועומד בפני בית משפט אחר "באותו העניין" יכולה לייתר הגשת הליך ערעורי או להשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר, עשוי להיות בכך משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, וזאת על מנת לקדם אינטרסים של יעילות דיונית וחסכון במשאבי הפרט והציבור ובזמן שיפוטי ותוך שיש בכל תועלת גם לצד שכנגד. יחד עם זאת, וגם על כך עמדה הפסיקה לא אחת, קיומו של הליך תלוי ועומד אינו מקנה הארכת מועד אוטומטית להגשתו של הליך ערעורי. יש לבחון בהקשר זה כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך מתן משקל, בין היתר, לסוג ההליך התלוי ועומד; לדרך בירורו; לסיכוייו; למסגרת הזמן בה הוא צפוי להיות מוכרע; ובעיקר - לעוצמת הזיקה בינו ובין ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד (ראו בש"א 9159/04

חשקורי נ' בובליל , פסקאות 4-5 (20.10.2004) והאסמכתאות המובאות שם).

בענייננו על יסוד החומר שהוצג איני סבורה כי המבקשות הוכיחו שההליך הנוסף המתנהל בין הצדדים (התביעה לפירוק השיתוף) הינו בעל זיקה בעוצמה מספקת להליך הערעורי אותו הן עשויות להגיש על פסק הדין דנן, מה גם שגם לטענתן שלהן גובה הנזק יושפע גם מנסיבות חיצוניות נוספות (כגון מימוש הסכם המכר עם המשיבות 2-4). בנסיבות חיצוניות אלו וודאי שאין להצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי שהרי בלתי סביר הוא כי כל אימת שקיימת בין צדדים מערכת יחסים דינאמית יוכלו הם לשמור לעצמם את האפשרות להשיג על החלטה שיפוטית שניתנה בעניינם עד אשר הדברים יתבהרו ומערכת היחסים שביניהם תבוא לסיומה. כן לא ניתן להעריך בשלב זה מתי תוכרע התביעה לפירוק השיתוף, וסבורני כי יש צדק של ממש בטענות המשיבות לפיה אין מקום להותירן במצב של חוסר וודאות לתקופה בלתי מוגבלת.

יחד עם זאת, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה כאמור לעיל טרם חלוף המועד להגשתה, כך שבשלב זה לא התגבש אינטרס הסתמכות של המשיבות על פסק הדין, ולאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, ניתנת למבקשות ארכה קצרה - של עשרה ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיהן - להגשת ערעור על פסק הדין. ואולם משהמבקשות שלא נערכו להגשת הערעור במועד מבלי שהציגו כאמור טעם מספק לכך מותנית קבלת הודעת הערעור לרישום באישור שתצגנה המבקשות, במועד הגשתה, לפיו שילמו למשיבות הוצאות בסך של 3,000 ש"ח.

הבקשה למתן ארכה של תשעה חודשים נדחית אפוא, והבקשה מתקבלת בחלקה בכפוף לכל האמור לעיל.