פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8924/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המבקש:
מוריס מקביין
נ ג ד
המשיבים:
1. הילי מונסנגו
2. ג'יקי מונסנגו
3. גיל אנגל
4. עמי עופרי
5. אביבה גרהם הולדן
6. איל סיטהכל
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
1.
הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשלוש תביעות שהגיש המבקש בקשר לשלוש עסקאות מכר בהן התקשר עם המשיבים. פסק הדין ניתן ביום 20.7.2008 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 26.10.2008. התבקשה בה הארכת מועד עד ליום 5.12.2008. על פי הנטען בבקשה, בחודש ספטמבר 2008 הופסק ייצוגו של המבקש על-ידי בא-כוחו הקודם ובא-כוחו הנוכחי קיבל מידיו את התיק רק ביום 12.10.2008. בבדיקת התיק התברר, על פי הנטען, כי חסרים מסמכים ועל כן נדרשה פנייה לבא-כוחו הקודם של המבקש. המבקש הוסיף וציין כי נוכח היקף החומר הרב נדרש זמן לשם הכנת הערעור. המשיבים מתנגדים לבקשה. הם מציינים כי כבר ביום 22.9.2008 מסר להם בא-כוחו הקודם של המבקש כי חדל לייצג את המבקש. מכאן טענתם כי עמדה לרשות המבקש תקופה ארוכה ביותר להסדרת הייצוג המשפטי ולהגשת הערעור. מתגובת המשיבים התברר כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור מטעם המשיבים 1 ו-2 (ע"א 7938/08). תיק זה קבוע לקדם ערעור לחודש פברואר 2009.
2.
הארכת מועד הקבוע בחיקוק תיעשה בהתקיים "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). צודקים המשיבים בטענתם כי חילופיי ייצוג אינם מהווים, כשלעצמם, "טעם מיוחד" להארכת מועד, וכך גם לחץ הזמנים היכול להיווצר עקב כך בהכנת החומר המשפטי הנדרש לפתיחת ההליך. יחד עם זאת, במקרה דנן לחילופי הייצוג ולעיכוב שנבע מכך מתווספת עובדת קיומו של הליך אחר באותו עניין שתלוי ועומד לפני בית משפט זה. במצב זה ניתן להסתפק בקיומה של "סיבה סבירה לאיחור" כדי להצדיק ארכה להגשת ערעור (ראו, בש"א 2124/03 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' כהן (לא פורסם, 19.3.2003); ע"א 7044/93
גורה נ' גורה
(לא פורסם, 13.12.1994)). ריכוך הדרישה ל"טעם מיוחד" נעוץ בכך שכאשר ההליך הנוסף נסב באותו עניין ממש וטרם נדון, הרי שהשיהוי בהגשת ההליך אינו גורם
לעיכוב בעבודת בית המשפט ולעינוי דין לצדדים (ראו, ב"ש 1186/85 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ , פ"ד מ(2) 15). יש לזכור כי משנדרש בית המשפט שלערעור לפסק דין של הערכאה הדיונית, פתוחה ממילא כל יריעת ההתדיינות בפניו. אמנם, העובדה כי תלוי ועומד ממילא ערעור על פסק הדין אינה מספקת. קביעה אחרת תוביל למצב בלתי רצוי, לפיו משהוגש ערעור על ידי אחד מבעלי הדין, יוכלו יתר בעלי הדין להמתין, משיקולים טקטיים או אחרים, ככל שיחפצו עד שיוגש ערעור על ידם (ראו, בש"א 5398/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוחים בע"מ נ' בהרב ביטוחים סוכנות לביטוחים אלמנטריים בע"מ (לא פורסם, 28.2.2002)). עם זאת, בהתקיים הליך תלוי ועומד ניתן להסתפק כאמור בכך שמבקש הארכה יבסס "סיבה סבירה לאיחור", גם אם היא אינה מגיעה כדי "טעם מיוחד", לשם היעתרות לבקשתו.
3.
במקרה דנן, הנסיבות שפירט המבקש בקשר להסדרה מחודשת של ייצוגו המשפטי מהווים סיבה סבירה לאיחור. בהצטרף עובדת קיומו של הליך תלוי ועומד
שטרם החל להתברר ובשים לב למשכה הקצר יחסית של הארכה שהתבקשה, דין הבקשה להתקבל. המועד להגשת ערעור מוארך עד ליום 1.1.2009. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ח בכסלו
תשס"ט (25.12.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת