בש"א 8938/09 סטניסלב מירצקי נ. באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שית

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט י' זפט – ס.נ) מיום 15.9.09 (להלן: ההחלטה). במסגרת החלטתו, דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול פסק-דינו מיום 28.5.09, פסק-דין בו נדחתה תובענת המבקש בהיעדר הגשת סיכומים (להלן: פסק הדין המקורי). הבקשה שלפני הוגשה ביום 8.11.09 ובמסגרתה מבוקשת הארכה עד 15.12.09. המבקש טוען כי הבקשה הוגשה בתוך המועד והטעם לה הוא מחלתו של בא כוחו. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, היום הקובע למניין הימים הינו יום מתן פסק הדין המקורי ולא מועד ההחלטה. משכך, ומשעה שלא הוצג כל תיעוד רפואי למחלת בא כוחו של המבקש, הרי שמדובר באיחור ניכר שלא הוצג בגינו כל "טעם מיוחד" המצדיק הארכה כאמור. כמו כן, המשיבה טוענת לסיכויי ערעור נמוכים.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת מועד – להתקבל. אכן, יש ממש בטענות המשיבה כי לא צורף תיעוד רפואי היכול להעיד על מצבו הרפואי של בא כוח המבקש. עם זאת, הבקשה שלפני אכן הוגשה בתוך המועד ולכל היותר בתום מניין הימים להגשת ההליך. זאת, משעה שהבקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט המחוזי הינה בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). אף המבקש פעל על פי נתיב זה, כפי שניתן ללמוד מבקשתו לביטול פסק הדין שהוגשה לבית המשפט קמא. משכך הם פני הדברים, הרי שנוכח תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, המועד הקובע להגשת הערעור הינו יום מתן ההחלטה בבקשה לביטול, ולא מעת מתן פסק הדין המקורי, כטענת המשיבה (וראו: ע"א 9119/01 המוסד לביטוח לאומי נ' יגאל טמיר, עו"ד (לא פורסם, 3.3.02); ע"א 1747/04 אלפי נ' לב (לא פורסם, 30.5.04)). משכך, הרי שהבקשה להארכה הוגשה בתוך המועד כאמור. אשר לעניין הארכה הנוספת המבוקשת, הרי שנוכח מצבו הרפואי הנטען של בא כוחו של המבקש (כפי שעולה מתצהירו), כמו גם הארכה הקצרה. דין הבקשה להארכת מועד, להתקבל. הודעת הערעור תוגש עד ליום 15.12.09, כמבוקש. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.