ע"א 1747/04 אנואר אלפי נ. יעקב לב

השופטת ע' ארבל :

1.המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה התבקש בית המשפט ליתן פסק-דין הצהרתי שיקבע, בין היתר, כי ההסכם בינם לבין המשיב למכירת מגרשם של המערערים בוטל כדין. צד נוסף לעניין היה אדם בשם פרץ משה (להלן: פרץ ) שטען כי רכש את המגרש בהסתמך על ביטול ההסכם שבין המערערים למשיב. אחד הסעדים שנתבקשו על-ידי המערערים התייחס גם לזכותו של פרץ במגרש.

במהלך שמיעת העדויות הסכים פרץ לחזור בו מטענתו לגבי זכויותיו במגרש. עקב זאת הגיש המשיב בקשה למחיקת תביעת המערערים על הסף. הדיון בבקשה נקבע ליום 19.12.02. על כך, לטענת בא-כוח המערערים נודע לו רק בדיעבד. בדיון שנערך באותו יום בהיעדר המערערים ובא כוחם קיבל בית המשפט את הבקשה והורה על מחיקת התביעה.

המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט דחה את הבקשה בנמקו כי פסק הדין לא ניתן למעשה במעמד צד אחד, אלא לאחר עיון בבקשה ובתגובה שהוגשה מטעם המשיב. בית המשפט ציין כי נוכחותו של בא כוח המערערים לא היתה מעלה או מורידה מהחלטתו.

יצוין כי רשם בית משפט זה דן בשאלת דרך התקיפה הנכונה של החלטות בית המשפט בעניין זה, וקבע כי הדרך הנכונה היא הגשת ערעור בזכות.

2.בא-כוח המערערים טען כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, שכן בית המשפט החליט על קיום דיון בעל-פה בנוכחות שני הצדדים. לטענתו לא ניתן למרשיו יומם בבית המשפט. אף לגופו של עניין טען כי פסק דינו של בית המשפט מוטעה, שכן תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא היא שהזכויות במגרש שייכות למשיב, בעוד שהמערערים בתביעתם טענו לביטול ההסכם עם המשיב, כך שלטענתם הוא נעדר זכויות במגרש. כמו כן לטענתו התביעה מבוססת על מספר אדנים שהסכמתו של פרץ אינה מייתרת את הדיון בכולם.

בא-כוח המשיב טען כי ההחלטה למחיקת התביעה לא ניתנה במעמד צד אחד, שכן בפני בית המשפט היו בקשה ותגובה בכתב של הצדדים. כמו כן טען כי המערערים הוזמנו לדיון ולכן צריכים לשאת בתוצאות אי התייצבותם. לגופו של עניין לטענתו לאחר הסכמתו של פרץ ולאור האמור בכתב התביעה של המערערים, אין טעם בהמשך ניהול ההליך.

3.לאחר שמיעת טענותיהם של הצדדים ועיון בחומר שהוגש אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל. כבר נאמר על-ידי בית משפט זה כי במחיקת כתב תביעה על הסף על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות, שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 387; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין , פ"ד מ(2) 668), וכפי שנאמר בע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ , פ"ד מג(3) 124, 129:

"אין חולק כי מחיקת תביעה על הסף הינה צעד חריף, והלכה פסוקה ומושרשת היא שבית המשפט חייב לעשות שימוש מושכל וזהיר בכוח זה שניתן בידו".

מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי היתה משמעות לאי התייצבותם של המערערים לדיון, שכן בית המשפט אומר במפורש כי התביעה נמחקת "לאחר עיון בבקשה ובתגובה ומאחר ואין התייצבות לנתבעים". כלומר, לא ניתן להגיד כי לו היו מתייצבים המערערים לדיון לא היתה התייצבותם מעלה או מורידה ולא היו נשמעות טענותיהם. מכל מקום כך היה ראוי שייעשה במקרה זה, וזאת בשל מהותה של ההחלטה החורצת את גורל התביעה ובשל מהות העניין שאינו מוברר די צרכו מעיון בכתבי הטענות של הצדדים (ראו ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה , פ"ד מה(4) 18 ). מנימוקים אלו אף ניתן להגיע למסקנה כי היה מקום לקבל את בקשתם של המערערים לביטול פסק הדין, לאחר שהסבירו ואף הצהירו על כך שמועד הדיון לא נודע להם. ניתן להבין את הרצון לייעל הליכים ולקצרם ללא דחיית דיון בבקשה בשל אי התייצבות של אחד הצדדים. עם זאת, לעיתים הרצון לקצר ולייעל את ההליכים מביא דווקא להתארכותם כפי שקרה למעשה במקרה זה. מכל מקום ברי שיש לשקול כל מקרה על-פי נסיבותיו ועל-פי מהות העניין שבפני בית המשפט.

משהגענו למסקנה כי על הערכאה הדיונית לקיים דיון ולשמוע את טענות הצדדים, ורק לאחר מכן לדון בבקשה למחיקת התביעה על הסף, לא מצאנו מקום להתייחס לטענותיהם של הצדדים לגופו של עניין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל אפוא. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש בבקשת המשיב למחיקת תביעת המערערים על הסף. עם זאת, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.