פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7876/09
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המערערים:
1. מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ
2. סלמאן גאנם
נ ג ד
המשיבים:
1. מנאל חמאיסי
2. מואניס חמאיסי
3. מופיד חמאיסי
4. מוחמד חמאיסי
5. חמאיסי (1997) בע"מ
6. מ.מ חמאיסה בע"מ
7. שווק
קפה
אלמוכתאר בע"מ
הוגש הליך
החלטה
1.
הערעור שבכותרת נדחה מן המרשם באין הפקדת עירבון. ביום 29.4.2010 ניתנה החלטתי לפיה פסק-הדין בדבר דחיית ההליך יבוטל באם יופקד עירבון במועד שנקבע, תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבים. הוספתי כי היה ויופקד העירבון במועדו, יוחזר התיק אליי לשם מתן הכרעה בשאלת האיחור בהגשת ההליך. העירבון אמנם הופקד, ומשכך הובא התיק אליי לשם הכרעה בשאלה האמורה.
2.
הערעור שבכותרת מופנה כנגד שניים: האחד , פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) מיום 17.6.2009 לפיו תביעת המערערים נמחקה על הסף מחמת העובדה שלא הופקדה ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים כפי שהורה להם בית המשפט לעשות. והשני , החלטתו של כב' השופט א' אברהם מיום 19.7.2009 לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול פסק-הדין הנ"ל בהעדר הגנה, מן הטעם שפסק-הדין שהורה על מחיקת התביעה בהעדר הפקדת ערובה ניתן לאחר שמיעת טענות הצדדים. הערעור שבכותרת הוגש ביום 1.10.2009. לטענת המשיבים, הערעור הוגש באיחור וללא בקשה להארכת מועד ולפיכך דינו להימחק על הסף. טענת המערערים הינה כי הערעור הוגש במועדו בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).
3.
לאחר בחינת הסוגיה, באתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש להותיר את הערעור על כנו. פסק-הדין שהורה על מחיקת תביעתם של המערערים ניתן ביום 17.6.2009 בהעדר הצדדים. לטענת המשיבים, פסק-הדין הומצא לבא-כוח המערערים, עו"ד ד' צברי, ביום 24.6.2009 באמצעות הפקס וקבלתו אושרה. המערערים אינם מכחישים טענה זו בתגובתם מיום 14.3.2010. כל טענתם היא כי פסק-הדין נשוא ההליך ניתן במעמד צד אחד, וכי מאחר והם הגישו בקשה לביטולו לפי תקנה 201 לתקנות, הרי בהתאם לתקנה 398א לתקנות יש למנות את המועד להגשת הערעור על פסק-הדין מעת מתן ההחלטה בבקשת הביטול.
4.
עיון בפסק-הדין המחוזי מלמד כי במסגרתו צוין כי "בפתח ישיבת קדם המשפט שנתקיימה ביקש ב"כ התובע, על פה, ליתן לו שהות נוספת בת 30 יום להפקיד את ערובתו". בהמשך פסק-הדין נימק כב' השופט אברהם את הכרעתו מדוע לא נעתר לבקשה האמורה ומדוע ראה להורות על סילוק התביעה על הסף בהעדר הפקדת עירבון. הנה כי כן, מפסק-הדין עולה לכאורה כי הוא ניתן לאחר שמיעת טענות הצדדים. כך נקבע גם בהחלטת כב' השופט א' אברהם מיום 19.7.2009 עליה משיגים המערערים. בנסיבות אלה, ספק אם מתקיימת חוסר בהירות בשאלה האם פסק-הדין ניתן במעמד צד אחד, אם לאו (השוו: בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ , פ"ד נט(1) 91 (2004); ע"א 1747/04 אלפי נ' לב (לא פורסם, 30.5.2004)). יחד עם זאת, אין בידיי לקבוע בנסיבות העניין כי מטרתה היחידה או העיקרית של הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין בבית המשפט המחוזי, היתה הארכת מועד לצורך הגשת ערעור לבית משפט זה. מאחר והשאלה האם פסק-הדין ניתן במעמד צד אחד שנויה במחלוקת בין הצדדים ומונחת בבסיס השגתם של המערערים לגופה, הרי בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן לא ראיתי להכריע בשאלה האמורה במסגרת ההליך המקדמי שלפניי. התוצאה היא כי הערעור על פסק-הדין מיום 17.6.2009 יוותר על כנו.
5.
בסיום הדברים אעיר כי עיון בהודעת הערעור מעורר שאלה אחרת. כאמור, במסגרת הערעור בזכות על פסק-הדין שמחק את תביעתם, השיגו המערערים גם על ההחלטה המאוחרת יותר שדחתה את בקשתם לביטול פסק-הדין. המדובר "בהחלטה אחרת" שניתנה לאחר מתן פסק-הדין. הפרשנות הנוהגת הינה כי תקנה 411 לתקנות אינה חלה בהקשר זה, ולפיכך דרך ההשגה המתאימה על החלטה כאמור אינה במסגרת הערעור בזכות על פסק-הדין, אלא באמצעות הגשתה של בקשת רשות ערעור נפרדת. עם זאת, הצדדים לא העלו כל טענה בעניין זה ואף בפסיקה הועלתה תהייה שמא יש מקום לבחינה מחדש של הפרשנות האמורה (ראו: החלטת כב' השופט א' גרוניס בבש"א 1301/09 ביטון נ' פרושינובסקי (לא פורסם, 1.4.2010)). בנסיבות אלה, לא ראיתי להורות על הגשתה של בקשת רשות ערעור נפרדת בגין ההחלטה מיום 19.7.2009.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הערעור שבכותרת יוותר על כנו. אין צו להוצאות. המזכירות תתייק החלטה זו וכן החלטתי מיום 29.4.2010 בתיקי השופטים שיישבו בדין.
ניתנה היום, ז' בסיוון תש"ע
(20.5.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת