ע"א 6593/12מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ. מנאל חמאיסי

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בו חויבה המבקשת על-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הסגן הנשיא א' אברהם) מיום 31.7.2012. כמו כן עותרת המבקשת לעיכוב חילוט הערובה המופקדת בקופת בית המשפט המחוזי להבטחת הוצאות המשיבים, והכל עד למתן הכרעה בערעור שהגישה.

אלו, בתמצית, העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין:

1.

משפחת חמאיסי, עימה נמנים המשיבים 4-1 (להלן: חמאיסי ), ניהלה עסקי סופרמרקט ובית קליה שבבעלותה באמצעות המשיבה 5, חברת חמאיסי (1997) בע"מ. בשנת 1998 נקלעו עסקיה לקשיים כלכליים ועל רקע זה נוצר קשר בין חמאיסי ובין מר סלמאן גאנם (להלן: גאנם ), המנהל והבעלים של המבקשת, אשר הציג עצמו בפניהם כיועץ כלכלי מנוסה שיש בידו לסייע להם בהתמודדות עם חובותיהם כלפי הנושים. בין השנים 2000-1998 נעזרו חמאיסי בשירותיו של גאנם (באמצעות המבקשת) ובמסגרת זו נחתמו בין הצדדים הסכמים בהם נקבעה התמורה שיקבל גאנם עבור הייעוץ והשירותים שיספק (להלן: ההסכמים ). גאנם פעל תחילה לגיבוש הסדר עם נושיה של המשיבה 5 אך משכשלו ניסיונות אלה ייעץ לחמאיסי להקים חברות אחרות ולהעביר אליהן את ניהול עסקי המשפחה תחילה למשיבה 6 ובהמשך, לאחר שחובותיהם של חמאיסי הלכו וטפחו, למשיבה 7 אשר מניותיה נרשמו על שמו של גאנם. עבור כלל השירותים שסיפק גאנם לחמאיסי בתקופת ההתקשרות שולם לו סכום העולה על מיליון ש"ח וביום 1.1.2001, נוכח התוצאות העגומות של עצותיו ובשל אובדן האמון בו, נטלו חמאיסי מידיו את מניותיה של המשיבה 7 וההתקשרות בין הצדדים באה לסיומה. בשנת 2008 הגישו גאנם והמבקשת תביעה נגד המשיבים לתשלום יתרת חוב בסך 2,600,000 ש"ח בהסתמך, בין היתר, על ההסכמים שנחתמו בין הצדדים אך בשלב כלשהו לאחר הגשתה, נמחק גאנם מן התביעה והמבקשת בלבד נותרה בה כתובעת.

2.

בפסק דינו מיום 31.7.2012 דחה בית משפט קמא את התביעה, בקובעו כי גאנם הציג עצמו בפני חמאיסי כמי שעשוי להושיעם ממצוקתם הכלכלית אך בפועל הוא היה חסר ניסיון וחסר כישורים לעשות כן. בית המשפט קבע עוד כי גאנם החתים את המשיבים על הסכמים דרקוניים מבלי שאלו הבינו את משמעותם, ובתמורה לכספים הרבים שקיבל סיפק למשיבים, לכל היותר, שירותי הנהלת חשבונות ועצות כיצד להימלט מן הנושים אך לא את שירותי הייעוץ שלשמם נשכר. בית המשפט הוסיף וציין כי עדותו של גאנם הייתה חמקמקה ומתחכמת ואין ליתן בה אמון; כי התביעה הוגשה בשיהוי עצום, שנים לאחר שפסק הקשר בין הצדדים; וכי חלוף הזמן והעובדה שכל מסמכי הנהלת החשבונות של עסקי חמאיסי נותרו בידי גאנם גרמה למשיבים נזק ראייתי. בנוסף קבע בית המשפט כי התביעה, שהוגשה ביום 28.5.2008, התיישנה במלואה שכן החובות הנתבעים בה נובעים מהסכמים שנחתמו בין השנים 1998 ל-2000 והפעולה האחרונה שביצע גאנם עבור המשיבים הייתה ביום 1.1.2001. עוד צוין כי ההסכמים נפסדים וניתנים לביטול בשל האופן המטעה בו הציג גאנם למשיבים את עצמו ואת השכר שישולם לו. בית המשפט הוסיף וקבע כי מכל מקום גאנם הפר את ההסכמים, שכן הייעוץ שהתחייב לו לא ניתן, וכי הפרה זו הסבה לחמאיסי נזק והם היו רשאים על כן לבטל את ההסכמים, כפי שאכן עשו בתחילת שנת 2001. בית המשפט דחה את הטענה כי על המשיבים להשיב למבקשת כספים מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט בקובעו, בין היתר, כי לא הוכחו הסכומים שנטען לגביהם כי שולמו על-ידי גאנם לצדדים שלישיים. התביעה נדחתה, אפוא, והמבקשת חויבה לשלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בסך של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח. בית המשפט קבע עוד כי המשיבים רשאים ליטול סכומים אלו מתוך העירבון שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט להבטחת ההוצאות שייפסקו.

להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטתו מיום 8.8.2012 דחה בית משפט קמא (כב' השופט ד' צרפתי) את בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בקובעו כי מדובר בחיוב כספי שפירעונו אינו צפוי להעמיד את המבקשת בפני מצב בלתי הפיך. בית המשפט ציין כי המבקשת לא תמכה בראיות את טענותיה בדבר הנזק שייגרם לה מקיום פסק הדין, וכן כי לא התרשם שהערעור שהגישה הוא בעל סיכויים ממשיים להתקבל.

3.

בד בבד עם הערעור שהגישה לבית משפט זה הוגשה על ידי המבקשת הבקשה שבכאן לעכב עד להכרעה בערעור את ביצועו של תשלום ההוצאות ושכר טרחת עורך-הדין שנפסקו לחובתה, וכן לעכב את חילוט הערובה הכספית בסך 100,000 ש"ח שהופקדה על ידה בקופת בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן אם יתקבל הערעור שהגישה, או לחלופין אם יופחת סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך-דין שנפסק לחובתה, יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי לגבות בחזרה את הכספים שישולמו למשיבים. לטענתה, המשיבות 7-5 אינן פעילות עוד, ואילו בני משפחת חמאיסי מצויים בפשיטת רגל ומשתכרים שכר מינימום. עוד טוענת המבקשת כי נכסיה של משפחת חמאיסי הוברחו והם מנוהלים כיום תחת תאגידים חדשים שהוקמו ונרשמו על שמותיהם של בני משפחה אחרים, במטרה לגזול מהנושים את האפשרות לגבות את הכספים המגיעים להם. בהקשר זה מפנה המבקשת למספר הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגד בני משפחה שונים, ולדו"חות שהוציאו המנהל המיוחד וחוקר פרטי מטעמו של אחד הנושים במסגרת אותם הליכים. המבקשת טוענת עוד כי סיכויי הערעור שהגישה טובים וכי בית משפט קמא שגה בקביעותיו לעניין ההתיישנות וכן שגה בשורה ארוכה של ממצאים עובדתיים ושל קביעות מהימנות. המבקשת מוסיפה ומציינת כי בית משפט קמא, באותו המותב, כבר מחק בעבר את התביעה שהגישה נגד המשיבים, וכי בערעור שהגישה לבית משפט זה (ע"א 7876/09) בוטל פסק הדין והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בתביעה לגופה. לטענתה, חרף העובדה שהמשיבים לא התייצבו לדיוני ההוכחות בתיק ולא הוכיחו את טענות הגנתם, קיבל בית המשפט את גרסתם, תוך התעלמות מראיות שהונחו לפניו. המבקשת מוסיפה ומפרטת באריכות את טענותיה לגופו של הערעור שהגישה ולעניין סיכויו, ובין היתר היא נסמכת על כך שחמאיסי חתמו על ההסכמים ועל הסכם התחשבנות שנערך לטענתה בין הצדדים בשנת 2001 וכן על המחאות ללא כיסוי שמסרו לה בני המשפחה, המוכיחות לטענתה את החוב כלפיה. לבסוף, טוענת המבקשת כי סכום ההוצאות שנפסק לחובתה מופרז, בהינתן התנהלותם הפסולה של המשיבים שכללה הברחת נכסים לבני משפחה אחרים שאינם צד להליך, ולטענתה גבוהים סיכוייו של חיוב זה להתבטל בערעור.

4.

דין הבקשות להידחות .

הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים ו זכותו של הזוכה היא ליהנות מתוצאות זכייתו באופן מיידי. על המבקש עיכוב הביצוע מוטל, אפוא, הנטל להראות כי סיכויי הערעור שהגיש טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר תיקון (ראו ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 304 (2003)). יתר על כן, במקרים בהם מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים ודברים אלו יפים ביתר שאת שעה שמבוקש עיכוב ביצוע של תשלום סכומים אשר נפסקו כשכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט (ראו: ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ , פיסקה 6 (טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 4906/11 יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ' יונס , פיסקה 5 (טרם פורסם, 26.10.2011 )). במקרה דנן, ומבלי לטעת מסמרות ביחס לסיכוייו של הערעור, דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת הן בשל התיישנותה הן לגופה, ובפני המבקשת ניצבת על כן משוכה לא פשוטה בשלב הערעור. זאת ועוד, על פני הדברים נראה כי פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על קביעות מהימנות ועל ממצאים עובדתיים שאין זה דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם. ואשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות היעתרות לבקשה מהיבט זה. טענות המבקשת בעניין היעדר יכולת כלכלית הופנו כלפי כל בני משפחת חמאיסי כמקשה אחת, לרבות כלפי בני משפחה שאינם צד להליך ובלא להצביע באופן פרטני מדוע לא תוכל המבקשת להיפרע מכל אחד מן המשיבים בנפרד אם הערעור שהגישה יתקבל.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, לא ראיתי מקום להורות על עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות ושכר הטרחה בהם חויבה המבקשת ואף לא על עיכוב חילוט הערובה שהופקדה להבטחת אותו התשלום.

הבקשות נדחות, אפוא.

משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות בבקשה.