פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
370/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
אילנה פרלשטיין
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד גיורא דבל – נאמן
2. שלמה פרלשטיין
3. כונס הנכסים הרשמי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים בפש"ר 4264/07 מיום 3.12.2012 שניתן על-ידי כבוד השופט
כרמי מוסק
בשם המבקשת:
עו"ד בנימין איל
בשם המשיב 1:
עו"ד יגאל ספרבר
בשם המשיב 3:
עו"ד מיכל דלומי
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 4264-07, כבוד השופט כ' מוסק ) מיום 3.12.2013 וכן בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי באותו ההליך מיום 21.5.2013.
2.
ההליך הראשי הוא הליך לפשיטת רגל של המשיב 2, במסגרתו מונה נאמן על נכסיו וניתן צו כינוס.
3.
החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.12.2012 נוגעת לנכס שבבעלות המבקשת והמשיב 2. בית המשפט נתן צו הצהרתי הקובע כי מחצית מהנכס שייכת למשיב 2.
4.
על בסיס זה הוגשו שתי בקשות למתן הוראות מטעם הנאמן. הבקשה הראשונה שהוגשה על ידי הנאמן עניינה בפירות שהפיקה המבקשת מהנכס האמור. במסגרת בקשה זו התבקשה המבקשת להעביר רווחים פירותיים אלו לקופת הכינוס מיום מתן צו הכינוס ועד ליום מתן ההחלטה מיום 3.12.2012. במסגרת הבקשה השניה ביקש הנאמן להורות למבקשת להעביר לקופת הכינוס את פירות השכירות בתקופה שלאחר ההחלטה הנ"ל.
5.
בהליך בפני בית המשפט המחוזי טענה המבקשת כי הגישה ערעור על ההחלטה מיום 3.12.2012 ולפיכך אין לדון בבקשות הנאמן טרם ההכרעה בבית משפט זה בערעור. כמו כן, טענה היא כי לא הוכח שהפיקה בעבר או שהיא מפיקה בהווה רווחים מהשכרת הנכס.
6.
בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 21.5.2013 כי ההליך מעורר צורך בבירור עובדתי באשר לסכומים שהפיקה המבקשת מהנכס. משכך, הורה למבקשת להגיש תצהיר עד ליום 1.7.2013 בו יפורטו הסכומים שהתקבלו על ידה מיום מתן צו הכינוס וכן הסכומים שהיא עתידה לקבל בעתיד. בית המשפט קבע כי לאחר הגשת התצהיר יודיע הנאמן האם הוא מבקש לחקור את המבקשת על התצהיר, ואז יובא התיק לעיונו.
7.
במסגרת הבקשה שלפניי, מתבקש עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 3.12.2012 ולחילופין לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 21.5.2013. לגישת המבקשת, ההחלטה מיום 3.12.2012 אינה עולה בקנה אחד עם הדין ומטילה עליה חיובים בגין חובותיו של המשיב 2, אשר לא הוכחו. בתוך כך, טוענת היא כי שווי הנכס עולה בהרבה על החוב הנטען, ומשכך, ניתן להבטיח את תשלום החוב, ככל שידחה הערעור, באמצעות רישום עיקול או הערת אזהרה על הנכס. באשר להחלטה מיום 21.5.2013, טוענת היא כי חיובה בהגשת תצהיר מהווה פגיעה חמורה בפרטיותה.
8.
המשיב 1, הוא הנאמן על נכסי החייב, טוען בתגובתו כי המבקשת לא עמדה ברף שנקבע בפסיקה לעיכוב ביצוע, שכן לא עתיד להיגרם לה כל נזק משמעותי בשל הגשת התצהיר. כמו כן, לגישתו, סיכויי הערעור על ההחלטה מיום 3.12.2012 נמוכים.
9.
המשיב 3 גורם כי משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 8.5.2013, הסמכות לעיכוב ביצוע ההחלטה מסורה לבית המשפט המחוזי.
10.
דין הבקשות לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 3.12.2012 וההחלטה מיום 8.5.2013 להידחות. כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). לכך יש להוסיף כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת
(30.5.2013); ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חאמיסי (23.9.2012)). זאת, שכן "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל: בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)).
11.
במקרה הנוכחי, הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 21.5.2013 הוגשה שלא כדין, שכן כל זמן שלא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל היה על המבקשת להגישה לבית המשפט המחוזי. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
12.
אשר לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 3.12.2012 – החלטה זו נתנה צו הצהרתי בנוגע לחלקו של החייב בנכס. צו זה לא הוביל לתוצאה אופרטיבית, וממילא, אם יתקבל ערעורה של המבקשת על ההחלטה לא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו. משמע, לא בלבד שעסקינן בהליך שבמוקדו חיוב כספי, אלא שבמקרה הנוכחי אין להחלטה נושא הבקשה כל השפעה על מצבה הכלכלי של המבקשת.
13.
אשר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.5.2012, זו תועבר לעיונו של רשם בית המשפט למתן החלטה.
14.
סוף דבר, הבקשות לעיכוב ביצוע נדחות.
ניתנה היום, כ"ב בתמוז התשע"ג (30.6.2013).
ש ו פ ט